על החמלה

למרבה ההפתעה והאכזבה, את הפולמוס על ספרו המחודש של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), "על החמלה וההשגחה", לא עורר תוכנו של הספר ואפילו לא המחבר, אלא דווקא המתרגם. לא עשיתי תחקיר מעמיק, אבל אין ספק שזהו מקרה יוצא דופן, אולי אפילו יחידי מסוגו. מתרגם הספר השנוי במחלוקת הוא לא אחר מאשר יונתן בשיא.

למרחיבי האופקים

תרגום הספר עורר מהומה רבתי. "איך מעיז אדם כזה", טענו המתקיפים, "לתרגם את הספר על החמלה וההשגחה? כיצד הוא מעז לסמוך את שמו למילה חמלה?". הפולמוס, שהתנוסס מעל דפי העיתון בשבע, היה בעיקרו עצוב ומגוחך.

מעבר לשאלה מה עולל שד"ל עצמו, אשר ספרו כבר הוחרם בעבר על ידי גורמים מסוימים בשל חדשנותו, נשאלת השאלה מדוע כך הגיבו הגורמים הללו כלפי המתרגם. אז מה אם יונתן בשיא תרגם את הספר? ואם יונתן בשיא היה בכלל כותב את הספר? מה קרה? הוא רצח מישהו? כפר בעיקר? לא. חטאו הוא הנורא מכל, חטא הנגיעה בארץ ישראל. מחמת זה הוא מוקצה מחמת מיאוס ואסור להתקרב לדל"ת אמותיו.

השאלה שכן צריך לשאול בהקשר הזה היא מה בדיוק עובר עלינו, או ליתר דיוק, על חלקים מאיתנו.

לאחר שיצאתי ידי חובת פולמוס, אפנה עכשיו אל הספר ומחברו.

מחבר הספר, שד"ל, נפטר כלפני 150 שנה (התרכ"ו, 1865). שד"ל עמד בראש בית המדרש לרבנים בפאדובה אשר באיטליה. מדובר בדמות מורכבת שמצד אחד נמנית כיום ביחד עם אנשי "חכמת ישראל", ומצד שני אורתודוקס לכל דבר, המקפיד על ההלכה ואף מתנגד חריף לשינויים אשר הרפורמים רצו להחיל בה. לא מן הנמנע, שדווקא מורכבות זו אשר העמידה אותו בשתי העולמות דחקה אותו אל מחוץ לתודעה ומחוץ לשני המחנות (אלה על שמרנותו ואלה על חדשנותו). ספריו נשכחו וכמעט שלא נמצאים על מדפי הספרים, אך שפר עלינו מזלנו ולפני מספר חודשים יצא מחדש לאור ספרו של שד"ל, בהוצאת ידיעות ספרים, ערוך בצורה יפה ונוח לקריאה.

הספר מחולק לשני חלקים הראשון הוא "יסודי התורה", והשני - אוסף כתבים המקובצים תחת השם "פרקים נוספים בכתבי שד"ל בנושא מהות היהדות". בתחילת ספרו מעמיד שד"ל את היהדות על שלושה יסודות: חמלה, שכר ועונש. והאמונה שעם ישראל הינו עם סגולה. בשלושת היסודות האלה רואה שד"ל, כאמצעים להשגת שתי תכליות: תיקון המידות ושמירת הדת. הקדמת החלק השני מזכירה מעט את הקדמתו של ריה"ל לכוזרי, ובו יוצא שד"ל להגנת הדת המושפלת והמזולזלת, כלשונו. חלק זה ממשיך בצורה טבעית את קודמו, בו מעמיד שד"ל את היהדות על יסודות החמלה וההשגחה.

טוב עשו המוציאים לאור ובתחילת הספר נתנו הקדמה על שד"ל וסקירה קלה על תורתו מאת עמוס לוצאטו (נין המחבר). וכמו כן צורפה אחרית דבר (מאת זה שאסור לומר את שמו, אתם יודעים), וסיכום על תפיסת המוסר והגותו של שד"ל מאת אפרים חמיאל.

סקירות אלו נותנות עומק ונופך על שד"ל, שכן אדם שכתב מעל 15 ספרים, קשה לאמוד ולעמוד על תורתו דרך הפרזימה הצרה של ספר אחד. באחרית דבר אנו מתוודעים לסיבת הוצאת הספר לאור, מתהום הנשייה בה היה שקוע. זו נקודה מעניינת שלעצמה, שכן לאחרונה אנו עדים ליותר ויותר של הוצאת ספרים מחדש ע"י גופים מסוימים, כל אחד וסיבתו שלו (ספריו של הרח"ה, הלא הוא הרב חיים הירשנזון, הם דוגמא מצוינת לדבר)

לסיכום, הספר ערוך בצורה טובה למדי, ונחמד לקריאה למי שרוצה להרחיב אופקים. אם מישהו מצפה למצוא משהו מסעיר, חדש, או איזה רעיון נדיר שנשכח ונמצא מחדש, לא זה המקום.

על החמלה וההשגחה, שד"ל, הביא לדפוס: יונתן בשיא, הוצאת ידיעות ספרים, 175 עמודים.