האמת, לא חשבתי שכל כך הרבה אנשים מכירים את להקת עלמא. במיחוד לא מבוגרים חילונים שנראו כאילו יותר מתאים להם להיות בהצגת תיאטרון מאשר בהופעה כזאת. גם אני לא הייתי אמור להכיר אותם אם לא רצף אירועים שקרה. כשהדיסק יצא לחנויות, אלחנן ניר מ"מקור ראשון" ראיין את חברי להקת עלמא, ובעקבות כך קניתי את הדיסק כמתנה לאחותי. גם הבאתי מתנה, וגם אני לא אתבאס אם הדיסק לא משהו. אחרי כמה חודשים שבהם היא לא שמעה אותו, הייתי בחתונה של חבר, ששר את שיר (של יונה וולך בביצוע "עלמא") לכלתו לפני שכיסה אותה. חשבתי שאולי כדאי להאזין להם, לקחתי מאחותי את הדיסק, ולא התחרטתי.
להקת עלמא מורכבת מזוג נשוי וחבר שלהם. אבי ורעיה מוסקל ואליאב אובל-נאמן, שנפגשו במקרה (סיפור בהמשך), חזרו בתשובה, והקימו להקה קטנה וחביבה.
ההופעה של עלמא במעבדה הייתה יותר תפילה מאשר הופעה. רוב השירים שלהם הם פסוקים מתהלים, חלקים מהתפילה (א-לוקי נשמה, אילו פינו) או ניגונים מלודיים ושקטים שהם הלחינו. במהלך חלק מההופעה עיני הזמר אבי מוסקל ורעיה אשתו היו עצומות. בשיר אילו פינו רעיה אפילו לא ניגנה, אלא רק התנועעה והרימה ידיים כלפי השמיים, כאילו היא מתפללת. גם הקהל התחבר לניגון-תפילה הזה.
 |
|
לקחתי מאחותי את הדיסק, ולא התחרטתי
|
אחרי שני שירי פתיחה (שיר חדש וניגון שהם הלחינו) ניגנו עלמא את אחד השירים היפים שלהם. שיר זוגי שכתב אבי שפזמונו הוא: "ראיתי אותך ראיתי בית/ ראיתי אותך לפניי / ראיתי אהבה בעיניך / האם ראית גם בעיניי".
בדיסק את הבית הראשון והפזמון שרה רעיה, ואילו את הבית השני והפזמון שר אבי. לעומת זאת, בהופעה אבי שר את כל השיר לבדו, אולי מחשש שזה יפריע לאנשים. גם את "ניגון לבניה" (ניגון שהלחינה הלהקה לזכר בניה צוקרמן, שאותו לא הכירה, שנרצח בפיגוע בשנת 2004) היא לא שרה, וביקשה מהקהל להצטרף לניגון כדי שהתפילה תעלה מעלה, לשמיים.
בכלל, היה נדמה שהמנגינות נותנות נופך חדש למילים. הופכות אותן לאישיות יותר, נוגעות יותר, והרבה יותר אמיתיות. כשהקהל הצטרף בשיר "א-להי, נשמה שנתת בי טהורה היא.." (הבס פה היה מעולה ושידרג את השיר), גם מילים פשוטות שאומרים מנומנמים בדרך לנטילת ידיים בבוקר - "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך" - הפכו לתפילה והודיה שלמה.
במופעים כאלה, חלק נכבד מהמופע לוקחות המילים הקטנות שזורקת הלהקה בין השירים. אולי בגלל ההתרגשות, הלהקה דווקא מיעטה באתנחתות כאלה וחבל. אולם, כשהיו דיבורים, הם נתנו משמעות לשיר. למשל, כשאבי סיפר איך הם נפגשו: הוא נסע לספרד לחפש את עצמו וניגן ברחוב בגיטרה כדי שאנשים יזרקו לו מטבעות. יום אחד נגמר לו מה לנגן והוא התחיל לנגן את שלום עליכם. אחד מהאנשים ברחוב שם לו מטבע ולא המשיך ללכת. אבי שאל אותו בספרדית אם הוא מכיר את הניגון והוא ענה שכן. הם הבינו ששניהם מישראל, והם בילו את החודש הבא ביחד. כשחזרו לארץ נפרדו דרכיהם, אולם לאחר חודשיים שוב הם נפגשו במקרה בשכונת מוסררה בירושלים, עם סאז וגיטרה, ועם עוד מישהי שניגנה באקורדיון. אליאב אמר - בוא נקים להקה. אבי צחק עליו, אבל מאז הם ביחד. והזאת עם האקורדיון? היום היא אשתו של אבי..
לאחר הסיפור הם ניגנו ניגון שנשמע כמו דֵבְּקָה רוסית. בהתחלה באיטיות בחיבור מדהים של סאז כקול שני לסולו של גיטרה קלאסית, ולאט מגבירים את הקצב עד שמרגישים ממש כמו בחתונה של קוזאקים. ניגון מעולה ומרקיד, שסחף אחריו הרבה מחיאות כפיים.
כמה דברים העיבו על היופי של המופע: הבוסריות של הלהקה, כיווני הכלים באמצע המופע, חוסר קישורים בין השירים, ואולי גם העובדה שזה מופע של כמה אנשים ולא זמר שממקד את כל המופע אליו.
בהדרן ביצעו עלמא ביצוע קצת שונה מהדיסק לשיר "הללוי-ה" שלהם (מזמור ק"נ בתהילים), וגם שרו קצת שירים חדשים, שאחד מהם - לפי המילים הגבוהות (נשמע כמו שילוב של ביאליק עם יהודה עמיחי ויונה וולך) והמוזיקה (לחן ועיבוד של הלהקה) המשובחת - כנראה יהיה הלהיט של הדיסק הבא. בקרוב בימינו.
"עלמא" במעבדה בירושלים, מוצאי חנוכה: אבי מוסקל - שירה, גיטרה קלאסית וסאז; רעיה מוסקל - קולות, פסנתר ואורגן; אליאב אובל-נאמן - גיטרה קלאסית וקולות; עופר בניטה - תופים; אלדד סולומון גיטרה בס וקונטרה בס