באחד מימי הקיץ החמים שמנו פעמינו למלון שרתון למסעדת אוליב ליף, למול הים התיכון. בחרנו בשעת בין ערביים כדי ליהנות מהשקיעה, ואכן "רצון יראיו יעשה" וקיבלנו את השולחן הצופה ישירות אל גלגל החמה, וכך יכולנו לחזות בשקיעה מרהיבה ורוחצים נלהבים בחוף.
המראה רב הרושם לא ריכך את לבו הערל של בעלי, והוא שקע בדיונים סביב סוגיית שעת כניסת השבת, תוך שהוא דן בינו לבין עצמו בשיטת רבנו תם. לאלו מאיתנו שהצטרפו עכשיו, נסכם שמי שרוצה להכניס שבת שלושת רבעי שעה אחרי הצפירה - יש על מי לסמוך, ולא רק על אבינו שבשמיים, שכן העובדה שיש אור לאחר שגלגל החמה נבלע בים מלמדת על כך שהחמה לא שקעה כולה עדיין ועד ש"תגיע למקומה" הטבעי תחת כסא הכבוד יש פער של כחצי שעה בין שעת השקיעה שגוזרים עלינו עמודי הכותרת בעיתונים לבין שעת השקיעה האמיתית.
לא נותר לי אלא לחכות ליום שישי הקרוב כששוב נגלה שלמרות שהיו לנו 12 שעות להיערך לכניסת השבת, כבר צפירה ועדיין אין פלטה-קומקום- שעון שבת, או אז אוכל להזכיר לו את דיונו המלומד, ולשמוע ממנו איך דבריו הוצאו מהקשרים ומלמל מתחת לשפם שעכשיו הוא מבין למה אמרו חז"ל "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".
 |
|
סשימי מוסר וטונה אדומה (צילום: יח"צ)
|
כשסיים את דיונו, גילה שכבר הזמנתי לנו מנות פתיחה ראויות: סביצה של מוסר וטונה אדומה בלוויית עגבניות שרי קלופות, פלחי אבוקדו, בצל סגול, עלי כוסברה וטורטיה צלויה (59.00) ₪, לעצמי לקחתי טריו כבד אווז - רביולי, פטה ומדליון צרוב, רוטב סברא וריבת עגבניות שרי (75.00 ₪).
המנות היו טובות, הסביצה היתה נפלאה, טעמם הנא של הדגים השתלב עם עגבניות השרי והכוסברא. טריו כבד האווז עם ריבת העגבניות היה טעים כמצופה. הוא נצלה מבחוץ באופן שהותיר את תוכו ורדרד ורך.
למנות עיקריות הזמנתי לי נתח פילה בקר צלוי, שלווה בתפוחי אדמה צעירים, פטריות ירדן, תרד ושעועית טורקית (140.00) ₪, צפוי, אני יודעת. זו תמיד ההתלבטות: כמבקרי מסעדות אנחנו אמורים להזמין את המנה בדרגת צלייה שבשום אופן אינה עוברת את המדיום מלמטה, דא עקא שכיוצאי בתים פולנים שם הורגלנו במנות בשר שבושלו עד אובדן הכרה, ואז חוממו י"ב שעות נוספות על הפלטה, קשה לנו עם בשר צלוי בדרגה שכזו. כפשרה מפאיניקית הזמנו מדיום פלוס. המלצר נתן מבט שני בכיפה שעל ראשנו ולא נראה שיפוטי כלפינו. הבשר הגיע כמצופה - מחד הוא שמר על איכויות נתחי בשר מובחרים ועם זאת היה עשוי כלבבנו.
בעלי הלך גם הוא על המסלול הצפוי ובחר ב אנטריקוט בגריל עם תפוח אדמה צעיר, תרד, שעועית טורקית ומח עצם (105.00 ₪).
 |
|
תמיד ההתלבטות
|
מילה על התוספות: אחד הדברים האהובים עלי בחמין של שבת היה לגרום את העצם מהחמין ולמצוץ את המח בקולי קולות להנאת הסובבים, בחמין השבת המח היה מועט והמאמץ להשיגו היה מרובה, אולם במנה של בעלי קיבלתי עצם עם מנה גדושה של מח לאכילה בכפית ואיך אומרים בפרסומת לצבר? "לוקלוקו". אין ספק שמדובר בהברקה של השף. גם השעועית הטורקית שנחלטה ברמת "אל דנטה" והוגשה לצד המנה היתה תוספת נהדרת למנה.
לקינוח חזרתי לסטייה הקבועה שלי שמאכזבת אותי כל פעם מחדש במסעדות הגורמה והזמנתי וולקנו שוקולד, גלידת וניל ורוטב פירות יער ומרקיז שוקולד וארבסק, ברולה קוקוס ופירות יער (35.00 ₪ כל מנה)
השוקולד לא הצטיין בטריות, וסבל מטעם לוואי שבילדותי יוחס להכשר הבד"ץ של שוקולד פרווה. רוטב פרות היער היה טוב וכך גם ברולה הקוקוס.
המכנה המשותף של מסעדות גורמה זה השימוש במוצרים מעולים המוגשים ללא בישול, או תוך בישול מינימלי, אין סיבה לסטות מכלל זה בקינוח. מדוע לא יוגשו מבחר פרות העונה מבלי להיזקק לתחליפי חלב ודומיו שנדונו לאכזב? והאם הכל נובע משאלת התמחור?
לסיכום: מדובר במסעדה במיקום מרהיב, אוכל מצוין וקינוחים קצת פחות. הארוחה לוותה בבירה לף מהחבית שהשתלבה היטב באווירה הקיצית.
אוליב ליף, בוגרשוב 35, תל אביב. טלפון: 03-5283362