מצרפי המקרים

"מצרפי המקרים? עוד ספר על שידוכים ואהבות?" המהמה לעברי אחותי כשקראה את הכתוב על גב הספר.

"מה את רוצה, היא צריכה ללמוד טקטיקות חדשות. נתקעה על השידוך השמיני שלה כבר כמה שנים..."

"שביעי" תיקנתי את גיסי.

"שביעי. יותר גרוע".

"גרוע. ממש. עם כל הכבוד, זה יותר טוב מכל מה שאתם והרבה אחרים עשו!" מחיתי וחטפתי את הספר מידה של אחותי. אם יש מישהו שידע מה לעשות עם טכניקות זיווגים זו אני. סדר שיהיה פה.

ההחלטות הן של האנשים

בהתחלה די התעלמתי מהרצון לאמץ רעיונות חדשים לחיבור רומנטי בין פרסונות. לא זה העניין בספר הנפלא הזה. כלומר, גם, אבל לא זה המוקד.

מצרפי מקרים זהו עיסוק די נדיר שעיקרו הכשרת הקרקע על מנת שייווצרו התרחשויות שונות שיובילו אנשים להחליט החלטות שישנו את גורלם. למי שתובנות דטרמיניסטיות מהבהבות לו בראש אני מוכרחה לחדד: רק הכשרת הקרקע. ההחלטות, בסופו של דבר, הן של האנשים. בלב הספר עומדים שלושה בוגרי קורס "מצרפי מקרים", שכל אחד מהם מקבל משימות ממקור עלום לפי תחום התמחותו: גיא טוב בבניית התשתית לשידוכים, אמילי מתמחה ביצירת צירופי השראה ואריק... טוב, אם תינתן משימה שאמורה לחבר, איכשהו, את בן לאדן יחד עם דב קוטב וקרוקודיל באמצע כיכר המדינה לביצוע משותף של ריקוד המקארנה- זה שלו, כי אריק הוא מהבוגרים המצטיינים של הקורס. מידי פעם נפגשת השלישייה הזו לקפה הכולל עדכונים הדדיים במשימות ושיחות על אהבה וצירופים אחרים.

לאורך הספר, לתוך תיאורי התצרפים שיוצרים מציאות, ובצד מעט מחומרי הלימוד שהם חלק מהקורס הייחודי הזה ("שיטות מחקר לטיוב סיבות ומסובבים"), חורז המחבר תפיסות קיומיות, שמשרתות את סיפורי הצירופים, אך בעיקר משמשות בסיס נפלא לתיאור המציאות הפרטית של הגיבורים.

כשרק התחלתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי: "מצרפי מקרים"! רעיון יצירתי להפליא! אבל רעיון, יצירתי ככל שיהיה, לא יגשים את עצמו ללא כותב מחונן. ויואב בלום כותב מחונן, שיודע לספר סיפור. הדיאלוגים קולחים ושנונים, הניואנסים וקריצות העין מלאים חן והומור אינטליגנטי אבל מעל לכל, המטאפורות שלו- מדויקות.

רבים הסופרים שנופלים למלכודת המטאפורה ומותחים אותה לכדי פסקה ארוכה ומייגעת, שעד שהקורא נכנס לתוכה הוא שכח את מהות הדימוי ולצורך מה נתכנסנו. עולם הדימויים של בלום, כמו גם היצירתיות המבריקה שלו, עשיר ומקורי ויחד עם זאת משתלב בתודעת הקורא כאילו מדובר במשהו שישב פעם באיזה תא אפור במוח, אבל הסופר חילץ אותו משם והיטיב לבטא אותו. מטאפורה, דרך משל, היא דבר שצריך לעצור לעבד ולעכל אותו ואז להמשיך הלאה. אלה שבספר היו כל כך נימוחות והתמסכו (מילה שלו, מודה) לתוך מחשבותיי בעת הקריאה באופן כזה שמצאתי את עצמי אומרת "וואו, זה זה! זה בדיוק זה!" כמה וכמה פעמים, וכל זאת- מבלי לקטוע את הרצף הזורם של הקריאה.

קחו אחת, לדוגמא: "[...] הסצנה המלודרמטית הזו גרמה לו להרגיש כאילו מישהו תלש את לבו מהמקום והרכיב אותו בחזרה, אבל הפוך". מי שהרגיש ככה פעם אבל לא ידע להסביר את זה- שיקום.

עכשיו תשבו, כי עוד לא סיימתי.

בחנות הספרים הירושלמית שטיילתי לתוכה ביום שישי, עמד הספר הזה יחד עם ספרים נוספים באצטבת הספרים החדשים. זכרתי שחברה טובה לחששה לי משהו על הספר המיוחד הזה וניגשתי ליטול לי את זה שהיה אחרון בערימה, אבל בחור שניצב שם לפני לקח אותו ומיד פניתי למוכרת החייכנית שהבטיחה לברר אם הוא נמצא במחסן. היא חזרה והודיעה שהספר אזל מהמלאי בחנות, ואני, מבואסת, פיניתי מהראש את המחשבה על שבת חורפית עם ספר חדש. עמדתי לצאת כששמעתי את המוכרת קוראת לי מעמדת התשלום "היי, את! הנה, יש את מה שחיפשת. הבחור לא לוקח אותו בסוף"

"לא?" שאלתי אותו.

"כן, ממש כעת אשתי טלפנה וכשסיפרתי לה מה הספרים שאני קונה היא אמרה שהיא בדיוק עכשיו רכשה את הספר הזה, אז הרווחת" חייך.

מעט לפני צאת השבת, כשסיימתי לקרוא את הדף האחרון, מצאתי את עצמי מנופפת שני אגודלים למצרף המקרים העלום שלי, "שיחקת אותה. שיחת הטלפון מהגברת לבעלה הייתה בול בזמן".

"אז מה? אחלה ספר, את אומרת?" שאל גיסי בצאת השבת.

"הרבה יותר מזה" עניתי.

הוא דפדף בספר "ויש לך איזה... מסקנות של שדכנית?"

"עזוב אותך שדכנית. תקרא וזהו. ותודה לי אחר כך, כמובן".

אבל יש לי, למרות הכל, מסקנה אחת של שדכנית: הטלפונים עם ה"היא מקסימה וחכמה ויש לה נשמה רגישה ואתם נראים לי מתאימים לאללה"? כל כך חובבניים! מה הפלא ששום דבר לא זז אצלי שנתיים. הדייט הבא שאני זוממת יורכב מכדור פורח, נמלה ובקבוק ספרייט. וזה יצליח. אתם תראו שכן.

כי מצרפי המקרים הם לא ממש בני אנוש, אבל בני אנוש- יכולים להיות מצרפי מקרים.

מצרפי המקרים, מאת יואב בלום, הוצאת כתר.