"יקרה שלי", אמרתי לאשתי בשעה שארזנו את המזוודות בדרך לשבת במרכז הארץ, "היום נעשה גיחה למקום שרק יחידי סגולה מכירים". עלינו על הרכב, החרמון נטול השלג נותר מאחרינו, ושמנו את פעמינו לראש פינה. "לאן אנחנו נוסעים?" שאלה. "למסעדה בראש פינה" אני מתרצה ועונה. "מסעדה?! ראש פינה?! אבל אין שם מסעדות כשרות" היא עונה לי.
אני רואה את המחשבות הרצות בראשה. "איך לא שמתי לב לזה לפני החתונה, עכשיו אבוד". לא נתתי לה יותר מידיי זמן לנחש, נסיעה קצרה ברכב (מקריית שמונה) והגענו. אנחנו נכנסים למסעדת מטבלים. רצפה ספונת עץ, צבעי אדום וחום שולטים ומוזיקה עדינה מלווה אותנו. מלצרית אדיבה מקבלת את פנינו ומושיבה אותנו בכורסת עור מפתה. "מה תבקשי?" אני שואל את אשתי, "עד חצי קדירת הבשר ותנתן לך". היא כמובן ביקשה לוותר על גינוני הכבוד ולעבור לבשר - הסכמתי.
את הארוחה פתחנו בפוקצת הבית מלווה במטבלים ביתיים כמו פסטו עגבניות, טפנד זיתים, וטחינה ירוקה (18 ש"ח) לגירוי החך, הוספנו קבבוני טלה על מצע טחינה ירוקה (34 ש"ח), מנה המוגשת עם שתי קציצות בשר טלה משובח מעוטרות בענף רוזמרין טרי. ללא ספק סימפוניה של טעמים. מתיקות מהבצל, חמיצות מהטחינה, חמצמצות מתוקה ממטבל הפלפלים והפטרוזיליה- בקיצור תענוג.
 |
|
סימפוניה של טעמים (צילום: יחצ)
|
לאחר כמה דקות של התאוששות נגשנו לעיקריות. התפריטים פרוסים לפנינו ומתחילה ההתלבטות. אפרת בוחרת את הפייבוריטית שלה - פרגיות. בעבורה לא משנה מה יש לאכול, העיקר שזה יהיה פרגיות. אני הלכתי על סטייק אנטריקוט עגל מפוטם, 400 גר (149 ש"ח), נשמע הרבה יותר טוב.
אחרי כמה דקות המלצרית מגיעה אלינו לשולחן עם מגש עץ רועש. פלטת ברזל מונחת עליו, "תזהר לא להיכוות" היא מזהירה מראש. הבשר מרעיש מעסיסיות היסטרית. בצד נחים להם תפוחי אדמה אפויים, אורז ירוק וסלט עלים. הטעם, או הטעם, ממש נמס בפה. הבשר מוגש צלוי מדיום ואדמדם מבפנים. אפרת לוקחת מהמנה שלי ופוטרת אותי במבט מגחך, "מה זה? זה מסטיק בשרי" היא אומרת. "נו טוב", אני עונה לה, "תישארי עם הפרגיות".
מייד בתור מגיעה המנה שלה. שיפודי פרגיות עמוסות ברוטב סילאן תמרים וצילי מתוק מצטרפות לשולחן. הן לא מאכזבות בכלל. על היין ויתרנו, בכל אופן מצפה לנו עוד נסיעה ארוכה. אבל אם אתם כבר שם, לא מומלץ לוותר עליו.
את האנטריקוט שלי לא הצלחנו לסיים, זו מנה גדולה ויפה המתאימה בכיף לזוג שמחפש גם לחסוך מעט. בכל אופן לא מדובר פה במחירי מנות של "מסעדת פועלי הכיכר".
 |
|
גדולה ויפה
|
יניב חדד, הבעלים של מסעדת מטבלים מצטרף אלינו לשולחן. הוא מספר לנו כי הוא ואשתו פתחו את המסעדה ביחד עם שותף נוסף חודש בלבד לפני מלחמת לבנון השנייה. המלחמה ההיא מוטטה אותם, החובות תפחו והמקום עמד ריק כשרק הקטיושות שורקות מסביב. בסייעתא דשמיה, היום יניב מספר שמדובר כאן בסיפור של הצלחה. מסעדה כשרה, היחידה במושבה הותיקה. "כל החיים עבדתי במסעדות גורמה שלא היו כשרות", יניב חושף, "אבל כל פעם התעצבתי שההורים שלי, ששומרים על כשרות ואוכלים רק בשר חלק לא יכולים לאכול אף פעם אצלי במסעדות. שלא נדבר על כך שכמעט ואין מסעדות ראויות שמגישות תפריטי גורמה".
לקינוח הזמנתי מוס קראנצ שוקולד (30 ש"ח), נחמד אבל לא מסעיר. העזר כנגדי הלכה על הטופ. סופלה שוקולד עם רוטב פירות יער ושערות חלווה לקישוט (30 ש"ח). "אתה בטוח שזה לא חלבי?!" שאלנו את השף בחשש. הוא כמובן צחק. המנות האחרונות מוגשות על מצע מעוטר של רוטב פירות יער וחלבה מעוררי תאבון. מד הקלוריות חוצה את החור באוזון. אני מסתפק בביס קטן.
"נו, אז הפתעתי אותך?!" אני שואל את שתחייה רגע לפני שהיא נרדמת באוטו.
תשובה כבר לא זכיתי לקבל...
מטבלים. על הכביש הראשי, ראש פינה 04-6860107