השלטים שהתנוססו מעל כל תחנת אוטובוס פנויה והמודעות שהציפו את עיתוני השבת בישרו כבר מתחילתו של חודש הרחמים והסליחות על הערב המתקרב, שכותרתו "לעשות מהתפילות תורות ומהתורות תפילות". מי שזכה להסתופף באולם המרכזי של בנייני האומה מצא את עצמו מתכונן לעשרת ימי התשובה בצורה מיוחדת: דרך תפילות ותורות חסידיות מפיו של הרב בני קלמנזון, מראשי ישיבת עתניאל, עבור דרך סיפורי תשובה מרגשים מפיו של האדמו"ר ר קלמן מפיאסצנה, וכלה ברעיונות חסידיים ההופכים לניגונים, המבוצעים בהופעה חיה, על ידי להקת "טנדו" שניגנה בצידה האחד של הבמה, ועל ידי להקת "אזמרה" שעמדה בצידה השני, ככתוב בכותרת המשנה של הערב - "לעשות מהניגון מילים ומהמילים ניגון".
 |
|
בעיניים עצומות (צילום: נחשון פיליפסון)
|
את רחבת הכניסה לאולם, שבתוך בנייני האומה, גדשו המוני דוכנים - כיפות, ספרי קודש, מוסיקה יהודית מקורית, ואפילו דוכני סוכות שהקדימו את זמנם. בין המשוטטים ניתן היה לזהות את גיא צבי מינצ מ"תרבות הבית השלישי", שהעביר שיעורים במקום כבר משעה 17:30, ואת הראל חצרוני ("הזולא של חצרוני") שנתן שיעור בשם "ה הוא המלך". במרכז השיעורים המקדימים עמד שיעורו של הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, "היטיבו נגן בתרועה".
למעלה מאלף איש, מבוגרים ובני נוער, התכנסו לערב. העובדה כי האירוע החל בשעה שמונה, על אף שהיה אמור להתחיל בשבע, גרמה לחוסר נוחות מסוימת בקהל, אך הניגון שבא בעקבותיה השכיח את חוסר הנעימות. האורות הוחשכו, וספוטים האירו את השולחן הענק שעמד במרכז הבמה. בראש השולחן ישב הרב בני קלמנזון, וסביבו, מתנועעים בעיניים עצומות, כחמישה עשר בחורים מהישיבה, שרים את ניגון "צמאה לך נפשי" החב"די בקול גדול, מוגבר על ידי מיקרופוני שטח שניצבו בינות לבקבוקי היין וספרי הקודש הישנים. מאחורי החבורה הוקרנו על מסך ענק צילומי תקריב של המתוועדים, ולאחר מכן, כשדיבר הרב קלמנזון, תמונות וסרטים נדירים של העיירה החסידית טרם השואה.
 |
|
קהל צמא (צילום: נחשון פיליפסון)
|
מוטיב נוסף שחזר על עצמו בערב שהפיקה ישיבת עתניאל, היה הדגמה כיצד הופך רעיון לניגון. "לניגון שלושה חלקים" אמר הרב קלמנזון באחד מהסבריו. "חלק ראשון: הרגעה, יציאה מפחד, מתח וחרדה. חלק זה בקצב הוולס, שלושה רבעים - קצב רך - מרגיע. החלק השני: זעקה, תפילה. לאחר ההרגעה אנו מארגנים את עצמנו מעכלים ומפנימים את המצב, ואם המצב קשה, והרבה פעמים הוא קשה, זועקים. החלק השלישי הוא נמרץ יותר ובטוח יותר. מי שזועק אל הקב"ה - הקב"ה מתקשר אתו ומחזק אותו. לעיתים הוא נענה ולעיתים מסרב לפנייתנו אך תמיד הקשר עם הקב"ה מחזק אותנו. ואני, אמר הקב"ה תפילתי, אני עצמי נמצא בתפילה. מי שמתפלל אלי, אני כבר אצלו מעצם הדיבור. אני כבר מחזק אותו ולכן החלק השלישי בטוח ונמרץ". לאחר שסיים את דבריו, הוארה להקת "טנדו" בצבעים רכים וביצעה את "ניגון הבעש"ט" בעיבוד מרגש, כאשר את הניגון מובילים החליל והמנדולינה. להקת "אזמרה" הפליאה לנגן ניגונים חסידיים אותנטיים, כמעט ולא מוכרים, ועם זאת גורמים לך להרגשה שהכרת אותם זה מכבר.
הקהל קם על רגליו כשעלה לבמה האדמו"ר ר קלמן מפיאסצנה, והתיישב בראש שולחן ההתוועדות. זקנו הלבן ועיניו החודרות התאימו בדיוק לתמונה הדמיונית של אדמו"ר אמיתי, מסביר על חסד דלעילא וחד דלתתא. אלמלא היו כיפותיהם של הבחורים סרוגות ומסך ענק תלוי מאחוריהם, ניתן היה לדמיין כי עיירה פולנית מהמאה התשע עשרה נחתה באזור. את הערב סיים בשירת "אני מאמין" מלחין השיר, יהודה דים שהוזמן במיוחד לאירוע. דווקא השילוב שלו היה נדמה קצת כפחות מתאים לאווירה ששררה באולם.
מקוריותו של הערב הייתה בשילוב של בחורי ישיבה השרים ניגונים חסידיים בצורה ווקאלית בלבד, שתי להקות נשמה שביצעו ניגונים מכוונים, סיפורי תשובה ותורות חסידיות. כמו בכל אירוע, גם כאן אולי כדאי היה להפחית מעט מהמלל ולהוסיף עוד נגינה, אבל גם ככה, היה מרגש וקסום. כן ירבו ערבי תשובה כאלה בישראל.