יצא צדיק

אינני מבקר טלוויזיה ולמען האמת אף לא מבקר קבוע בין תוכניותיה השונות והמשונות. אני אמנם לא שייך למטיפים הארסיים בגנות הטמבלוויזיה ותחלואיה אך גם רחוק מלמצוא בה בשורה גדולה. מרבית התכנים המרצדים על המרקע נעים בין האסור לכשר (כשר בשעת הדחק, הכשר רבנות ולעתים רחוקות אף מהדרין) אך לא מעבר לזה. ברם לאחרונה צדה את עיני (אני יודע, זה נשמע כמו בן דוד של "במקרה עברתי ליד ,איך קוראים לזה ? טלביזיון? וראיתי...") תכנית חדשה ,אחרת, שאם אהיה דרמטי אומר כי לא די שהיא חוצה את רף הכשרות המהודרת אלא אף מצווה לצפות בה.

מדובר בתכניתו של חיים הכט "מה אתם הייתם עושים?" זו ורסיה של תכנית ריאליטי אך רחוקה אלפיים אמה מהרדידות הפושה בזאנר הזה. הכט וצוותו הציבו מצלמות נסתרות ברחוב הישראלי ובדקו כיצד מגיבים אזרחים לשוועת דל, עד כמה אנשים נזעקים ועושים מעשה ועד כמה הם מתעלמים ומגלגלים מעצמם את האחריות המתבקשת. בסצנה הראשונה ניבט ילד כבן עשר, עזוב ומוזנח, עיניים כבויות וזועקות, ופנים טהורות מעוררות חמלה, הוא משוטט סביבות דוכן פלאפל ומחפש מזון. התכנית בוחנת את תגובותיהם השונות, המפתיעות והמפעימות של האנשים שנקרים בדרכו. אבל יותר מזה דוקרת התכנית בצופים בשאלה "מה אתם הייתם עושים?". אחר כך נראה אב המכה את בנו בזעם במרכזה של חנות בגדים גדולה ותינוק צורח ברכב נעול והמצלמות בולשות אחר הנפשות הסובבות ומחטטת בנבכי לב ומצפון.

שברה לי מיתוס ישן (צילום: יחצ קשת)

אודה ולא אבוש, צפיתי בעניין רב בתכנית המרעננת, בפניי המרוכזות נבטו תסמיני התמכרות מדאיגים, התמונות האלו הלמו בי, דמעות נקוו בעיניי, והשאלה שניסרה בהבזקי המסך המרצד התגלגלה לפתחי שוב ושוב, תובעת, נשכנית, מלקה ופוצעת. חשתי כי משהו פועל בתוכי, בוחן, תוהה ופורט על נימי נפש דקים. זו אולי הפעם הראשונה בחיי הקצרים שחשתי כי בכוחה של תכנית טלוויזיה להטביע חותם, להפעיל חושים רדומים ולהנביע מכליותיי הצעירות תובנות אין קץ. זה היה לא פחות טוב מהשמו"סים הכי מטלטלים ששמעתי, ומשיחות רושפות אש של בעלי מוסר רדיקאליים.

התכנית הזו שברה לי מיתוס ישן. הטיעונים המושחזים כנגד המדיה הטלוויזיונית,עליהם גדלתי בנעוריי, הצביעו על בעיות צניעות, על מסרים בעייתיים ועל תכנים חבויים ומסוכנים שקונים שביתה בלב הצופים אך בעיקר דיברו רבותיי ומדריכיי על הפאסיביות ההרסנית של הצופה שאף אם ייפגש עם תכנים ראויים הדבר ירדים את נפשו הפועלת והנמרצת. התכנית של הכט שברה את המיתוס הזה. היא יצרה דינאמיות מרשימה עם הצופה המרותק וגרמה לו לראות את עצמו כאילו הוא מצוי בסיטואציה המורכבת והמביכה וככזו היא התקלפה מן הפאסיביות הבעייתית ויצרה מסמך טלוויזיוני אחר במהותו ולא רק בתכניו.

חיים הכט יצא צדיק, באמת צדיק, בניגוד לאינספור תכניות שרובצות על הדיוטות הכי תחתונות בנפשו של אדם, על דחפיו ויצריו ועל הרוע החבוי בסמטאות לבו, התכנית הזו פונה לטוב, רואה טוב, מבקשת טוב ומכה נמרצות על קודקודם של מי שהדחיק את החמלה הטבעית שבו והתכחש, לרגע, לשורשי נשמתו המבקשים אך להטיב.

צאו וראו את תכניתו של הכט בלב שקט ובנפש חפצה ושאלו את עצמכם ביושר ובכנות "מה אנחנו היינו עושים?"