 |
|
הדיסק החדש
|
דיסק הביכורים של מרדכי יצהר (בוימל) מביא עימו משב רוח רענן של רבגוניות, של יצירתיות ובעיקר- פשטות שובת לב. למי ששבע מה"יוני בלוכים" למיניהם וההתחכמויות, למי שאוזנו קצה בהפקות גלגל"ציות של בוגרי רימון מתקתקים, ורדרדים ומוקפדים מידי, למי שמחפש אמירה יהודית אישית שאיננה מסתכמת בכך וכך פסוקים מספר תהילים ועוד אי אלו שברי רעיונות מולחנים משיר השירים - בואו, תשמעו בוימל. יהיה כיף.
בדיסק הנקרא "השביל המיוחד שלי", מבקש מרדכי יצהר "רק לקבל את החיים שלנו כמו שהם, בחושך ובאור/ לנסות ולחמם את הלבבות גם כשהכול מלא בפחד ובכפור/ להשתדל להיות טיפה יותר טוב/ לחבק את מי שקרוב/ להתפלל, לבקש, אולי לקבל רק שני רגעים קטנים/ שני רגעים קטנים בהם נצליח לאהוב" (מתוך השיר "בחושך ובאור"). כל כך אישי ואמיתי, כל כך אנושי, מינימליסטי, כל כך חסר פוזה.
ברמה הטקסטואלית עוסק הדיסק בהתמודדות של האדם המאמין מול העולם, על אושרו ועצבונו, ריחוק וקרבה לה', גלות וגאולה שבנפש ובגוף, חיפוש עצמי ותפילה. למרות הצפיפות היחסית בנושאים אלו ביוצרים הבולטים במגזר, המילים של בוימל, איך לומר, נוגעות יותר, חיות יותר, אמיתיות יותר, ובעיקר פורטות על מנעד רחב של רגשות שונים וסותרים לעיתים, מורכבות שהיא בהחלט ברוכה בז'אנר המוסיקה היהודית המתחדשת.
המורכבות הזו של מיזוג הניגודים, מתקיימת גם ובעיקר ברמה המוסיקלית של הדיסק. בראש ובראשונה קולו של בוימל, שהוא פחות או יותר הניגוד המוחלט לזמרים דוגמת בן ארצי ואביתר בנאי. צרוד, טנור-בריטוני, עמוס בניסיון חיים, מוביל אותך קולו של בוימל בביטחה לאורך הדיסק. על אף שהוריו עלו ארצה מאמריקה, הוא מפייט לאורך הדיסק בסלסולים שלא היו מביישים חזן ותיק בבית הכנסת "עדס" שבנחלאות. וכאן אני מגיע לעיקר: אם תנסו להגדיר את המוסיקה בדיסק הזה, כמו את בוימל בעצמו, ספק אם תצליחו. לפעמים זה נשמע כמו טיפקס, לפעמים כמו אריאל זילבר ("תן לאהבה לרדת"). לפעמים כינורות וויולות מטילים צל חורפי בעיירה אירופאית קפואה, ולפעמים עוד וכלי הקשה חוגגים בחפלה מזרחית סוערת. הכול בכול.
 |
|
הניגוד המוחלט לבן ארצי ואביתר בנאי.
|
בין השאר הצלחתי לזהות בדיסק השפעות של בוב מארלי, פאריד אל אטרש, לד זפלין (בחשמלית המשובחת של דני מגד, גיטריסט מחונן), שילובי מזרח ומערב בסגנון טיפקס ועד אתניקס, פיוטי בקשות ואפילו מוסיקת חתונות חסידית (בשיר "עוד ישמע", כמובן, המוקדש בין השאר ל"כל החתנים והכלות שניגנו בחתונתם").
על ההפקה המוסיקלית המשובחת (וכן על הקלידים והקולות) אחראי ערן קליין, המגלה שליטה כמעט מושלמת בסגנונות ועיבודים נקיים ומוגמרים היטב. על הצלילים המפעימים של העוד והכינור אחראי איהב נימר, שניגן בעבר עם להקת אלג'יר, עמוס הופמן ואבישי כהן.
בחוברת הנלוות לדיסק מבקש מרדכי יצהר "ללקט ממגוון סגנונות את מה שמתחבר אצלי למשהו אחד". התוצאה הסופית בהחלט עונה בחיוב לבקשה הזו של בוימל.
השביל המיוחד שלי- מרדכי יצהר בוימל. הוצאה עצמאית.בקרוב בחנויות הדיסקים.