הפייסבוק כמרכבת המהפכה

בעקבות המהפכה בעולם הערבי תוהה הרב יונה גודמן האם הרשתות החברתיות משקפות את "קול המון כקול שד-י"

חדשות כיפה הרב יונה גודמן 28/02/11 00:00 כד באדר א'

הפייסבוק כמרכבת המהפכה
James Buck-cc-byאילוסטרציה, צילום: James Buck-cc-byאילוסטרציה

למרכבה עליה נישאות המהפכות העצומות האחרונות בעולם הערבי קוראים פייסבוק. מרכבת המִשנה שלה הם שני בני דודיו - הטוויטר והבלוג. אמנם כן, המהפכות עצמן אינן נגרמות בגלל הפייסבוק או הטוויטר. הן נגרמות בגלל מצוקה כלכלית, תהליכי עומק פוליטיים, פתח תקווה (שניתן לחולל שינוי), השראה, שאיפה לחירות נוכח משטר של דיכוי בצד שאיפה לשלטון הדת נוכח משטר חילוני ועוד.

ברם, הכלים באמצעותם מתאפשרות המהפכות המשנות את המצב הגיאופוליטי בכל המרחב - הן הרשתות החברתיות שנולדו בשנים האחרונות וכבשו את העולם (בפייסבוק לבד מנויים למעלה מחצי מיליארד אנשים, כלומר עשירית מהאנושות!). כל עוד פעלו בעולם רק כְּלי תקשורת ההמונים הישנים (טלוויזיה, רדיו וכו) - הרודנים יכלו בנקל לשלוט בהם ובעמם. בלחיצת כפתור הם יכלו לסגור את כלי התקשורת ולמנוע את גיוס ההמונים. אך הרשתות החברתיות הופכות את המבנה החברתי ומאפשרות להמונים לתקשר ישירות אלו עם אלו, תוך גיוס מאות-אלפים סביב רעיון או אידיאה, מבלי שיש גוף מְרכז אחד האחראי על הידע לתצורותיו. על גבן ובאמצעותן מופצות ומועצמות הרעיונות, מחזקים את תעוזת ההמונים ומארגנים בפועל את המהפכות. מובארכּ הבין זאת היטב וסגר כמה פעמים את האינטרנט. אך בימינו, סגירת האינטרנט מביאה לסגירת המדינה. היא משתקת את הכול: בנקים, משרדי ממשלה, משטרה וצבא, קופות חולים, אוניברסיטאות, שדות תעופה ומה לא. על כן כעבור שעות ספורות הוא נאלץ לפתוח הכול מחדש (תרתי משמע) ומיליוני אזרחים שַבוּ לשוחח ולארגן בינם לבין עצמם את המהפכה. מהפכה לא רק נגד השלטון המצרי אלא גם מהפיכה תרבותית-חברתית עמוקה של עידן הטוויטר והפייסבוק.


(קול המון. צילום: monasosh-cc-by)


לשון אחר, הרשתות החברתיות הביאו למצב בו ההמון גובר על הגאון. דוגמא נוספת לאותו מהפך ניתן לראות בויקיפדיה, בו המונים מייצרים לכולם מידע בהיקפים עצומים מבלי להיזקק לאישורם של גורמים רשמיים. כן מתרחש גם באין-ספור פורומים שונים ברשת, ב-יוטוב ועוד.

איני יודע האם ראוי לומר על ההמונים המצריים או התימניים: "קול המון כקול שד-י". אך מה שמתרחש שם הוא בוודאי גילוי של תופעה עולמית, בו ההמונים מקבלים חירות המאפשרת נגישות לידע ולעיצוב עתידם. במידה מסוימת, יותר מדויק לומר את ההפך: ההמונים מקבלים נגישות למידע ודרכו זוכים לחירותם.

המרכבה בתוכה נוסעות מהפכות רבי-משמעות אלו מלמדת את כולנו על עומק השינוי במבנה החברה שמחוללות הרשתות החברתיות. שינוי המתרחש בעולם כולו. בדור הראשון של האינטרנט, בו בעלי האתרים שידרו להמונים פאסיביים - המצב עדיין דמה חלקית למציאות הישנה של טלוויזיה ורדיו. אך בדור השני העכשווי, המכונה אינטרנט 2 (web 2.0) כולם יכולים להעלות תכנים והמהפך העולמי בשלטון על הידע מתממש.

תמורות אלו במבנה החברה יוצרות אף אצלנו השפעות תרבותיות-חברתיות לרוב, חלקן שליליות וחלקן חיוביות. הרשתות החברתיות מתאזרחות בחיינו, משנות את פני החברה ומשפיעות על תרבותה, בין השאר בכל הקשור ליחס ההמון לשלטון וליחסו למנהיגות רשמית ולסמכות באשר היא.

השאלה היא כיצד זה ישפיע עלינו; הן במרחב הציבורי והן בתוך של הציבור הציוני-דתי. שינויי עומק אלו מחוללות (גם אצלנו) העצמה של כוח היחיד בצד החלשה של מעמד המדינה והשלטון בעיני ההמון. בזירה המשפחתית הן מחלישות את מעמד ההורים וסמכותם. במקביל, הן משפיעות בתוך הציבור הציוני-דתי על היחס למעמדם של הרב והרבנות.

האם שינויי עומק אלו מהווים רק סכנה או גם פתח תקווה? האם יש לראות בהם ניצחון הסתרא אחרא או התקרבות הגאולה? נראה כי התשובה תלויה, בע"ה, גם בנו.

הכותב הוא ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל