המלצת השבוע

ובכן אחרי שהתלוננתי בביקורת האחרונה שלי כנגד "הישרדות", כשהסיבה היחידה לכך הייתה פעולה חצי-פרטיזנית של עיריית בני-ברק, ניתנו לי בשבועות האחרונים מספיק סיבות לעשות זאת. זה התחיל בזה שהפרומואים שהיו לקוחים כאילו מאיזה ניסוי הזוי של דרוויניזם חברתי תהו האם אחד המתמודדים שסובל מנכות יוכל "לעמוד בקצב", זה המשיך בזה שאחד המועמדים ששומר על כשרות אולץ לאכול תולעת ולך תדעו איפה זה יסתיים. ואם תהיתם איך אני יודע את כל זה? ובכן אני ממש לא צופה בהישרדות (גם אם תשלמו לי) אבל מערכת יחסי הציבור המופרכת שלהם מופיעה בכל פינה: על שלטי חוצות, ברדיו ואפילו על עמודים שלמים בעיתון של המדינה.

כך או כך הטירוף הזה סביב הישרדות גרם לי להקדיש את הטור הזה לערוץ 10. הערוץ הזה קם בקול רעש גדול ונועד לבטא איזושהי אלטרנטיבה לשידור הציבורי המדשדש ולערוץ 2 שירד בתקופה ההיא לתהומות איומים. בשם העיקרון החשוב הזה של פלורליזם, חופש העיתונות והתחרות קוראים לנו בערוץ 10 מדי פעם בפעם להציל אותם.

ובכן בפעם הבאה שאתם שומעים את הקריאות הנואשות האלו כדאי שתזכרו את זה: ערוץ 10 מתנער בעקביות מכל קריטריון של איכות או השמעת קול אחר. הוא לא מכבד את ההסכמים שלו עם הרגולטור וקשה לחשוב על מפעל יוצא דופן או שונה שהוא הרים. משהו שיהווה אלטרנטיבה לרדידות או לדשדוש. "הישרדות" שמשודרת שם כבר בעונה המי-יודע-כמה-יותר-מדי מסמלת את זה היטב.

כך או כך, אין רע בלי טוב ואני מבקש לסקור לפניכם שתי תכניות מעניינות של הערוץ. הראשונה מומלצת יותר והשנייה פחות, אבל שתיהן בהחלט ראויות, שתיהן רמז למה שערוץ 10 צריך היה להיות.

לונדון וקירשנבאום, א-ה 19:00

הסיבה הראשונה לכתוב על לונדון וקירשנבאום נעוצה בעובדה שהנהלת הערוץ רוצה להפסיק את שידורי התכנית (אחת היחידות בערוץ שזוכה לרייטינג גבוה) ולהחליפה בטלנובלה צהבהבה וחדשה. חשוב לכתוב על לונדון וקירשנבאום כי הם הכל חוץ מטלנבולה. הם למען ה' אינטלגנטים, אפילו אינטלגנטים להחריד, וכנראה שגם אם הצופים יודעים להעריך את זה להנהלת הערוץ זה לא חלחל. זה פשוט מדהים, לא משנה מה נושא הדיון יהיה יפגינו הזוג המהוקצע ידענות מדהימה. ואיזה נושאי דיון מעלים שם! זה פשוט תענוג.

שיח מורכב ועמוק  (צילום: יח"צ)

יש כאן אקטואליה רכה שמלווה בדיון עם מומחים שונים בתחום, יש כאן שיח מורכב ועמוק וחשוב מהכל אין כניסה לשטויות. פינת מלחמת העולם השנייה שערכו שם בשבוע האחרון הייתה מרתקת, פינתו של צביקה יחזקאלי על העולם הערבי תותיר אתכם עם פה פעור והמרואיינים האורחים נבחרים אחד אחד. זו לא תכנית אקטואליה בקצב מהיר בה אין מקום לשום דבר ומהר מאוד גולשים אל הצהוב או הלא צנוע. זו תכנית איטית ומרתקת בה יש זמן לדון גם בנושאי עומק, לשוחח עם פרופסור כזה או אחר או פעיל ציבורי, והכל באופן נעים ולא מתלהם. ואם תהיתם לעצמכם אז כן, הם שמאלנים, אולי אפילו שמאלנים מאוד; אז מה?

אורלי וגיא בע"מ, יום ג' 21:00

התכנית הזו של אורלי וילנאי-פדרבוש וגיא מרוז היא ביטוי לז'אנר שלם שקרוי בלעז דוקו-אקטיביזם. בעבר הלא רחוק הוא היה מאוד פופולארי, היום הוא פופולארי בעיקר בסרטים (שיטת השקשוקה, לאכול בגדול), אך מהטלוויזיה הוא כמעט ונעלם. "אורלי וגיא" היא כמעט השריד היחיד לז'אנר בטלוויזיה היום. מה יש שם? זה בדרך כלל מתחיל באיזה עוול משווע, אורלי וגיא יוצאים לכאורה לפתור אותו בדרכים לא דרכים, הם חוזרים לאולפן, מדברים על זה ומקבלים מחיאות כפיים מהקהל. חוץ מזה יש בתכנית גם כמה פינות, מוצלחות פחות לטעמי, כך למשל הפינה "איש המסתורין" בה מתחפש בכל שבוע סלב אחר ויוצא לראות אם יזהו אותו וכיצד יתייחסו אליו.

מעלים את הפיוזים  (צילום: יח"צ)

עד כאן דברים כהוייתם, מפה והלאה ביקורת: התכנית מעניינת, הסיפורים מרתקים והעריכה הקצבית של הכתבות טובה גם אם הדסקוס החוזר באולפן מיותר לא פעם. אלא מאי? השיטות של אורלי וגיא פשוט מעלות לי את הפיוזים כי זה ממש לא מקצועי ואפילו מגוחך. השנים לא מבזבזים זמן על טלפונים, הם מפריעים לאנשים בזמן הכי לא מתאימים, מגיעים עם דרישות לא הגיוניות לשינוי מיידי ופשוט מסרבים לכל חוק סדר או הגיון בשם העניין על שמו הם נאבקים.

אתן לכם דוגמה: לקראת פתיחת שנת הלימודים שידרו שם תחקיר על העיר לפיד, בה בוחר ראש העיר לשלוח את הילדים ללמוד בשוהם המרוחקת אליה יש להגיע בכביש לא בטיחותי, ולא במודיעין הסמוכה. ובכן יתכן שההורים צודקים וראש העיר מתעמר בילדים מסיבותיו הוא, מאידך יתכן ומדובר בגימיק זול של פוליטיקה מקומית. כך או כך הדרך לפתור את הבעיה איננה להתפרץ פעם אחרי פעם לישיבה של ועדת החינוך העירונית. באופן כזה אתה הופך את עצמך לליצן ואי אפשר להתייחס אליך ברצינות.

בשם הרצון לבדר את הקהל ולהגיש מסקנות חד-משמעיות חותכות נוטשים אורלי וגיא את מטרתם העיקרית.

סרט השבוע: לקום אתמול בבוקר

חזאי הטלוויזיה פיל קונורס (ביל מורי) נשלח לפונקסטאווני, פאנסילבניה, בכדי לסקר את הופעתה השנתית של המרמיטה. קונורס מתעב את משימתו, ומוציא את תיסכולו על מפיקתו (אנדי מקדואל) וצלמו (כריס אליוט). ביום שלמחרת קונורס מגלה לתדהמתו שנגזר עליו לחזור ולהתעורר ליום המרמיטה, עד שהוא לומד שפעולותיו יכולות להשפיע על התוצאה.

"אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה..."

כמה פעמים בחיינו אנו חושבים שאילו היה בידינו לשוב אל אותה מציאות שעברה היינו עושים את הדברים טוב יותר. האם באמת אנו מתקדמים או שמא עלולים לנצל את ידיעתנו המוקדמת לאיו דוקא לחיוב. בסרט שלפנינו יש לביל הזדמנות/סיוט חוזרת לבחון את עצמו. רק כאשר הוא יתחיל לשנות משהו בעצמו החיים שלו יוכלו לצאת מהמעגל האינסופי בו הוא כלוא.

עוד סרטים והמלצות במדור הסרטים

המדור בשיתוף מכללת יעקב הרצוג, גוש עציון