המטרה: דיאלוג

חומות ירושלים העתיקה מסתירות מאחוריהן את סיפורן של שלוש דתות: יהדות, נצרות ואיסלאם. שלושתן נאבקות אך מבקשות שלום, מתגוששות אך מנסות ללמוד אחת מן השנייה. הסיפור ארוך-השנים הזה הוא תמציתו של כנס שנערך השבוע (ב), מול אותן חומות ממש, תחת הכותרת "אתיקה וסובלנות בין-דתית". במרכז הכנס, שקיים המרכז לאתיקה במשכנות שאננים, עמדה שאלת המקומות הקדושים: מהי הקדושה, וכיצד היא נאחזת במקומות גיאוגרפיים? המטרה - דיאלוג, מתוך ההנחה שעצם הישיבה סביב שולחן משותף יש בכוחה לחולל משהו.

המקום הקדוש היחיד הוא ירושלים

"גבירותיי ורבותי, מאמיני אדוני צבאות, האל היחיד", פתח את נאומו איש מבוגר, לבוש חלוק שחור-סגול וכיפה שחורה גדולה - הכומר גרזי ברילה, נציג הקרדינל מקרקוב, "יש מקומות שאלוהים אהב במיוחד ואנשים באים לשם כדי להתפלל. במקומות הקדושים מתחולל מפגש בין אדם לאל, משם מופצת האהבה האלוהית, ושם מתרחש שינוי פנימי באדם", אמר ברילה. בהמשך, ציטט פסוקים מספר מלכים, בהם מייעד שלמה המלך את בית המקדש כמקום תפילה לכל אדם. "המילים הללו נאמרו לפני אלפי שנים, אך לא איבדו מתוקפן. שלמה מדבר על אלוהים שישמע את תפילתו של כל אדם במקום הזה. האדם יכול לחוש בטוח שכאן הוא יפגוש את האל, שברא אותו בצלמו".

(צילום: Vadim Mikhailov)

בראש הכנס עמד הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה ומי שאחראי על תחום אתיקה ודתות במרכז לאתיקה. הרב שרלו הציג שתי תפיסות אפשריות: האחת, לפיה אין מקום קדוש כלל, והשנייה, לפיה בכל מקום יש קדושה. "היהדות, כדרכה, בחרה בדרך השלישית", אמר, "יש מקום קדוש, אך רק אחד. הר סיני ומשכן שילה שניהם היו מקומות קדושים, אך כיום אין להם שום משמעות הלכתית. המקום הקדוש היחיד הוא ירושלים: זהו המקום שבו בחר ה לשכן את שמו, והוא קדוש לעולם, ללא קשר לשאלה אם המקדש עומד על תילו או לא".

הרב שרלו התייחס למתפללים הרבים שציינו את יום פטירתה של רחל אמנו, ופקדו את ציון קברה ליד בית לחם. "עשרות אלפי אנשים ניסו להגיע אתמול לקבר רחל ולהתפלל שם, כאילו מדובר במקום קדוש. רבנים ומנהיגים יהודיים רבים טוענים שחברון היא מקום קדוש, שקברו של ר נחמן מברסלב באומן הוא מקום קדוש, וקבר רשב"י הוא מקום קדוש", הוסיף, "אך על פי ההלכה, המקום הקדוש היחיד הוא ירושלים, וזאת בלי קשר לשאלה האם בית המקדש בנוי או חרב".

בכל דת ישנה אלימות

המציאות בה רב, שייח וכומר יושבים יחד על אותה במה נתפסת בציבור הישראלי כלא יותר מאשר התחלה של בדיחה. דת האיסלאם נתפסת בעיני רבים כאלימה, קנאית, ואחראית לטרור ולהסתה. השייח סמיר עאסי, העומד בראש מסגד אל גזאר בעכו, מתעקש כי "לא תמצא דת אחת אפילו מעל פני היקום שלא מדברת על הרחמים. כל הדתות מדברות על חמלה, על רחמים, ודורשות את האהבה, מדברים על אי-אלימות, מגנים אותה ואת הטרור, ולכן הדתות ממלאות תפקיד בהושטת יד לשלום והבאת שלום ואהבה בין האנשים".

(צילום: Vadim Mikhailov)

עאסי טוען כי הקוראן מלא בפסוקים המדברים על חמלה, סובלנות ואהבה. "הדתות משתפות פעולה בתפיסות המוסריות שלהן על מנת להפיץ אהבה בין האנשים, ולקרוא לכך שאף אחד לא יהרוג את האחר. השוני והמחלוקת באמונות לא יכול להיות סיבה לאלימות האחד כלפי השני".

אולם דבריו של עאסי, שתורגמו סימולטנית מערבית לעברית ונשמעו דרך אוזניות, נתפסו בקרב הקהל הירושלמי היושב באולם כלא אמינים. "כיצד אתה מתמודד עם העובדה", נשאל, "שבכל פעם שצה"ל פועל ביהודה ושומרון אנו נאלצים לחשוש ממה שיאמר הקאדי במסגד ביום שישי, ויודעים שלא כדאי לנו להתקרב לשם? מה נאמר שם באותן דרשות? האם פסוקי חמלה וסובלנות?"

עאסי, אדם צעיר וכריזמטי, הישיר מבט אל השואל. "בואו נשים את הדברים על השולחן", אמר. "בכל דת ישנה אלימות. האלימות היא תופעה הקשורה למצב החברתי, לא בהכרח לתיאולוגיה. יצחק רבין נרצח על ידי יהודי שהאמין שהוא מקיים את מצוות האל. ההחלטות המתקבלות על ידי הממשלה שלך, שהיא גם הממשלה שלי, תמיד יגררו אחריהן תגובות נזעמות, אך אין לזה קשר לתיאולוגיה".

ניסינו להימנע מפוליטיקה

כאשר שייח מתיישב לדבר מול קהל ישראלי קשה שלא להיגרר לדיונים פוליטיים, אמרתי למנכ"ל המרכז לאתיקה, דניאל מילוא. "ניסינו להימנע מפוליטיקה בכנס הזה", אומר מילוא, "זה לא כנס פוליטי. התפיסה שלנו היא שגם אם דתות לא חייבות להגיע להסכמה ביניהן, אפשר ליצור ביניהן בסיס רחב של סובלנות והידברות. זו המטרה שלנו כאן".

בסיום הכנס, פנה השייח עאסי לקהל בשפה העברית, והזמין אותו ואת חברי הפאנל לכוס קפה במסגד שלו בעכו. האם המוזמנים ייעתרו להזמנתו של האימאם? "אני רוצה לראות מה הוא אומר ביום שישי במסגד שלו", אמר אחד הנוכחים, "אם גם שם הוא מדבר על חמלה ואחווה בין הדתות. אחר כך נראה".

נראה שיצירת כנס סובלנות בין-דתי ללא עיסוק בפוליטיקה היא משימה לא פשוטה, אולי אפילו נאיבית, על רקע המציאות הישראלית. אך בכל זאת, "אני חושב שקל יותר לארגן כיום שיח בין-דתי מאשר שיח פנים-דתי", סיכם הרב שרלו בחיוך, ופנה להתפלל מנחה בעשרה, מכוון לבו למקום הקדוש, מאחורי אותן חומות, בירושלים.