היה טעים

נתחיל מהסוף: מסעדת לוצנה שבמושבה הגרמנית בירושלים היא אחת המסעדות החלביות הטובות בירושלים, אם לא הטובה שבהן.

הגענו למסעדה בשעות אחה"צ המאוחרות. ברגע שהתיישבנו קיבלנו אייס לימונענע שכבר ממנו הבנו שהגענו למסעדה בה נודעת חשיבות לשימוש בחומרים איכותיים, האייס לימונענע היה על בסיס לימון טבעי ולהנעים את זמננו כבר עם קבלת התפריטים הוא רעיון טוב שמהנה את האורחים כבר מההתחלה.

בחנו את התפריט בקפידה. כל המנות נראו מרשימות באיכותן, לא עוד תפוחי אדמה ברוטב שמנת ופטריות, כי אם גבינות קשות איכותיות, מנות מקוריות ושילובים משמחי לב.

פוקצה חצילים וצנובר לפתיח (צילום: יחצ)

למנה ראשונה הזמנתי קרפציו סלק בתחמיץ הדרים על גבינה כחולה ואגסים (36 ₪). השילוב בין מתקתקות הסלק הטבעית שנחלט קלות בחומץ הדרים עם חריפות הרוקפור יצרה שילוב מענג. בן זוגי שהתלווה למשימה התובענית הזמין סביצה דגי ים טאפנד זיתים שחורים וגרעיני עגבניות (42 ₪). הדג היה כבוש קלות בליים והוגש עם טפנד זיתים ושביבי בצל מאודה. הרכבת פריט פריט מהמנה על המזלג יצרה את הפרפקט בייט. שתי המנות מומלצות מאוד. המקום מציע גם מנות ראשונות קונבנציונאליות כמו פוקצות מסוגים שונים (29-38 ₪) אנחנו דגמנו את הפוקצה הרגילה כמנת בינייים, הרגשנו שהפוקצה נאפתה על אתר והייתה פריכה וטעימה ספוגה בשמן זית ועשבי תיבול.

התלמוד מספר כי למרות איסורי האכילה המרובים שנועדו לסגף לזקק ולייסר את נפשו של המאמין, דאג הקב"ה לפיצוי הולם בדמות מאכלים שבאמצעותם ניתן לחוש את טעמם של הרכיבים האסורים. כך לדוגמא הכבד מאפשר להרגיש את טעם הדם, והכחל מהווה בבואה עמומה של בשר בחלב (מעניין איזה קו מחשבה עומד מאחורי המאמץ התלמודי להוכיח שאין חוויית אכילה הנמענת משומר הכשרות). בדורנו סטייק הטונה ממלא תפקיד זה, וכך דג שמותר לאוכלו עם חלב (אם אתה לא מרוקאי או חסיד) מהווה תחליף לסטייק פילה בשמנת.

טרימיסו אישי של השף. עם יכולת ניגוב (צילום: יחצ)

השף אבירם דותן לא ניצל אפשרות זו, וסטייק הטונה האדומה לא הוגש ברוטב חלבי, אלא ברוטב יין פורט מצומצם ומתקתק. כיאה למקום שמכבד את עצמו ואותנו ניתן להזמין את סטייק הטונה בדרגת רייר או מדיום ריר, וול דאן אינה אפשרות קבילה. מכיוון שעוד לא השתחררנו לחלוטין ממורשתנו הפולנית הזמנו מדיום. את מגוון האפשרות שסטייק הטונה מאפשר ניצל השף המוכשר בפירה החלומי שהוגש לצדו. המחית המענג הורכבה משמנת ופרמזן והיתה מצוינת (יש לזכור שגדלנו על גושי תפוחי אדמה במרגרינה ובמקרה שלי על אבקה תעשייתית עם מי אבנית מהקומקום).

אני הזמנתי פטוציני סלמון חמאה מרווה ושמנת (58 ₪) הפטוציני הרגיש עבודת יד והיה מעולה, ברוטב השמנת שחו גושי הסלמון עבים ווורדרדים (לא הפרוסות הדקות שמוכרים בסופר).

מנות נוספות שנראו מבטיחות בתפריט היו הפיצות, הריזוטו, הניוקי והפפרדלה.

המנות היו נדיבות ומי שמזמין עיקרית ובמיוחד פסטה יכול לוותר על מנות ראשונות.

קינחנו בטירמיסו עם טוויסט חמוד של בישקוטי בראש המנה בבסיסה מה שאפשר ניגוב של גבינת המסקרפונה עם הבישקותי (כל הקינוחים 32-36 ₪).

לסיכום: המסעדה איזה זולה, אולם בתוספת של כעשרה שקלים למנה ביחס לרשתות בתי הקפה הסטנדרטיות עם התפריטים השבלונים, נהנים מארוחה בליגה אחרת, דגים משובחים, פסטות טריות, מנות מקוריות וגבינות עילית.

לכו ותיהנו.

לא בדקנו אם למקום יש תו חברתי, אך ראינו את המלצרים מביאים למאבטח פיצה טרייה ממטבח המסעדה, לנו זה הספיק...

מסעדת לוצנה, עמק רפאים 27 , ירושלים