החיים כגעגוע

בשנת תקס"ו, חמש שנים לפני פטירתו, הכריז ר נחמן מברסלב באוזני חסידיו: "הנני אתחיל לספר מעשיות". מותו הפתאומי של בנו, שלמה אפרים, שתקוות משיחיות רבות נתלו בו, היה אחד הגורמים שהביאו את האדמו"ר הצעיר לעבור מאמירת תורות לסיפור מעשיות. לפתע החלו לככב בדרשותיו מלכים ובנות מלכים, הרים מדברים, זבוב, עכביש וקבצנים קיטעים. מאז שסופרו לקהל חסידי ברסלב וקובצו בספרים הציתו המעשיות את דמיונם של מאמינים, יוצרים והוגי דעות. הספר "החיים כגעגוע" מבקש להעמיק בחקר הסיפורים, ולהפיק מהם משמעות לקורא הישראלי של שנת 2010.

(עטיפת הספר)

שבעה עשר המאמרים באסופה שזורים בחוט מרכזי - הגעגוע, מוטיב החוזר ומופיע בסיפורי מעשיות בפרט ובתורתו של ר נחמן בכלל. חלקו הראשון של הספר מתמקד ב"מעשיות געגועים" ("מעשה ממלך עניו", "מעשה מזבוב ועכביש", "מעשה מאבדת בת מלך" ועוד), וחלקו השני מוקדש לעיון ב"מעשה משבעת הקבצנים". הוא מכנס לתוכו מגוון רחב של כותבים - רבנים ואנשי בית המדרש כרב שג"ר, הרב דב זינגר והרב מנחם פרומן; פסיכולוגים קליניים כברוך כהנא ומיכה אנקורי, וחוקרים כשלום רוזנברג, חביבה פדיה ואברהם יצחק גרין.

מגוון זה, שנראה במבט ראשון כדבר חיובי, הוא לדעתי אחת מנקודות החולשה של הספר. דמיינו לכם שולחן עגול שסביבו יושבים כעשרים רבנים, פסיכולוגים, משוררים וחוקרים, כולם עוסקים בתורתו של ר נחמן מברסלב: לכל אחד מהם ר נחמן אחר לגמרי, כל אחד מהם קורא את סיפוריו במשקפיים אחרות ומתרגם אותו באופן אחר לעולמו הפנימי, השונה מאוד מזה של היושב לימינו. כך גם ב"החיים כגעגוע": אינו דומה מאמרו העיוני של הרב דוב זינגר על "מעשה מחוזה בכוכבים", העוקב אחר מוטיב הגניבה וההסתר בליקוטי מוהר"ן, בליקוטי הלכות ובכתבי הבעש"ט, למאמרו של אברהם יצחק גרין, חוקר חסידות ותיאולוג בזכות עצמו, הכותב, מתוך עמדה דתית-קיומית, על געגועיו של אלוהים לאדם ב"מעשה ממלך ענו".

הדבר בולט עוד יותר בחלקו השני של הספר, בו יוחד כל מאמר לקבצן אחר מ"מעשה משבעת הקבצנים". בעוד שמאמר אחד מתבונן בהקשרים החסידיים והקבליים של הסיפור, מאמר אחר מעניק לו פרשנות מבית מדרשו של הפסיכואנליטיקאי יונג, ומאמר שלישי מחלץ ממנו היבטים העוסקים בהוויה הפוסט-מודרנית. הניסיון להציג תמונה עשירה וצבעונית של סיפורי המעשיות יצר, למעשה, אוסף מבולבל למדי של מאמרים בהיקף שונה, ברמת עומק שונה ובשפות שונות לחלוטין. ניתן היה לרכז מאמרים סביב פן אחד בפרשנות תורתו של ר נחמן - יהא זה החסידי, הפסיכולוגי או הספרותי - וכך ליצור אסופה ממוקדת יותר.

ר נחמן בעיניים שלנו

אין לראות את "החיים כגעגוע" במנותק מגל ההתעניינות המחודשת בציבור הישראלי בתורתו של ר נחמן מברסלב. ספריו של ר נחמן זוכים לפופולריות רבה בבתי המדרש הדתיים והחילוניים, זאת מבלי לדבר על ההתעניינות האקדמית בחסידות ברסלב ההולכת וגוברת. קשה להימלט מן התחושה שתובנות והארות רבות של ר נחמן מברסלב כמו כוונו לימינו אנו, בהם שולטים הבלבול, הספק והקושיה. כמה מן המאמרים ב"החיים כגעגוע" נוגעים אף הם בנקודות הללו, ומבקשים לקרוא את ר נחמן בעיניים של הקורא בן ימינו.

כך במאמרו של פרופ שלום רוזנברג, הרואה את כת הליצנים המנבלים את פיהם ב"מעשה משבעת הקבצנים" כדימוי לציניות וללעג הנפוצים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית; כך הוא במאמרו המצוין של ד"ר ברוך כהנא על הקבצן נטול הידיים, בו הידיים הן דימוי לאדם המודרני התעשייתי, שכנגדו מלמד הקבצן נטול הידיים מבקש על הצמצום, הענווה וקבלת המציאות כמו שהיא, מתוך מבט חיובי על העולם.

בסופו של דבר, הרלוונטיות של הסיפורים הללו היא מבחנו של ספר כמו "החיים כגעגוע": האם בסיום הקריאה, כשיניח הקורא את הספר מידו, ירגיש כי הדברים נגעו בלבו ובעולמו האישי? האם העיונים הללו גרמו לו לחשוב על אמונתו, תפילתו ועמידתו לפני קונו? האם ההעמקה בסיפורים הללו, שנולדו במזרח אירופה של המאה ה-19, נושאת בשורה קיומית לאדם המאמין בן דורנו? לגבי הספר שלפנינו, התשובה לכל אלה היא חיובית. הקריאות המוצעות ב"החיים כגעגוע" מצליחות להביא למחשבה, להרהור, למבט שונה על החברה ועל המדינה, וגם לגעגוע - געגוע לאלו שהלכו, לחוויה דתית, לימים שהיו ואינם.

החיים כגעגוע, רועי הורן. 410 עמודים, בהוצאת ידיעות ספרים