תכתבי חשוף, אמרתי פעם לחיותה דויטש, תבעטי לקורא בבטן הרכה, תשאבי לו את הדמעות.
חיותה הנידה ראש, לא מתאים לי. אני אוהבת איפוק. אני רוצה לגעת בקורא בשקט.
אמרה והצליחה. בלי דרמות ובלי מניפולציות, בסגנון ייחודי מאד של מספרת יודעת-כל, שעומדת מהצד ומדווחת, כתבה חיותה דויטש תשעה עשר סיפורים שגרמו לי להרגיש ולהזדהות. דוקא הכתיבה המאופקת מעצימה את הדרמה, מציפה רגשות עזים. חיותה דויטש מספרת בלקוניות, באדישות, באיפוק, כאילו תוהה אודות דתל"שים ולייטים, סרוגים וחרדים, מתנחלים ושמאלנים, תל אביבים וירושלמים, צעירים וקשישים, שפויים ואבודים. מעניקה להם שעת חסד, יוצרת בנו אמפטיה, גורמת לנו לגעת בהם, להבין את המורכבות שמניעה אותם. בעצם לוקחת אותנו למסע הכי מעניין שיש, מסע לנפש האדם, ליחסים בין איש לאשתו, בין אדם לחברו.
 |
|
אבחנות עדינות
|
כמו אצל ריימונד קארבר עוסקות המילים בתיאור שליו של פני השטח, מתארות מסכה חיצונית שמתחתיה מפעפעת סערה, כאוס שמאיים להשתלט. דברים אינם כפי שהם נראים, אומרת לנו המספרת, ומבקשת מאיתנו לנער סטיגמות ולהתבונן פנימה. ברקע עומד פער בין מציאות לחלום, מתח בין עולם המעשה לבין עולם התיאוריות, בין סופר-אגו מרוסן לאיד פרוע. בעיקר שכיח בספר הקונפליקט בזוגיות שבין אשה מעשית לבעל רוחני/תיאורטיקן.
חיותה בוגרת תל אביב חובבת ירושלים ותושבת גוש עציון כותבת על האנשים שאנחנו פוגשים יום יום במכולת, בטרמפיאדה, במקום העבודה, במראה. גיבוריה מדברים בשפה שלנו, חושבים בצופן שמזוהה איתנו ואנחנו מתמגנטים להלך הרוח המוכר, לדיבור הפנימי והאינטימי. אנחנו מבינים את מוישה שמגיע לו לנוח לפעמים מבית של שבעה ילדים, אנחנו יודעים מה חריג במשגיחת כשרות, אנחנו מנחשים מה קורה בבית של הורים שרוצים ישיבת הסדר ובנם דורש צבא רגיל, אנחנו מדמיינים מה עובר לתמי בראש כשהיא נרתעת-נמשכת לדייט עם קצין דתי פורק עול, אנחנו מרגישים את הלב של הנער שחושש להיות מסומן ככ"ף למ"ד, ואנחנו גם יודעים מה חשוד בחרדי שקוראים לו אביתר.
שלושה סיפורים אהבתי מכולם.
בכיתי וצחקתי עם מוישה שאוהב לשבת על עוגת גבינה בבית הקפה הקטן של שרהלה באפרת ודרך עיניו התוודעתי לרב רונן שמתנגד לבית הקפה שאשתו פתחה (מה רע בלהיות מורה), ולריבי חברתה הרווקה של שרהלה שחיה את חייה דרך חיים של אחרים, שדואגת לה, שמתערבת שמנדנדת ושדוחפת (והכל מאהבה).
אהבתי מאד את "המ"פ אני וקרויצר", סיפור שובה לב על נערה דתית צינית ומרדנית שהולכת ומתאהבת במפקד הנערץ של אחיה, ובו דקויות של מאבק אישי בין האני ל"מה יגידו", בין מותר לאסור. חשיפת הדיבור הפנימי של נערה דתית מתלבטת. אבחנות עדינות בין חברי המיגזר כפי שרק אנחנו יודעים לאבחן.
חודש אחרי עדיין מלווה אותי מערכת היחסים העדינה בין המורה החרדי והשכנה הפסנתרנית בסיפור "עיצוב פנים". בני אדם שבהוויה הישראלית המפולגת אנחנו רגילים לראותם כאויבים ומנוכרים, אבל בסיפור הכל כך אנושי נפתח ביניהם חלון, וניגון שלום חולף רצוא ושוב ביניהם.
שאפו חיותה! גרמת לי לחשוב לדמוע לצחוק ולהזדהות. חיממת לי את הלב.
ככה נראית גאולה / חיותה דויטש, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 239 עמודים