לפני שבע שנים נרצח גבריאל חוטר ז"ל בפיגוע בישיבת ההסדר בעתניאל. בעקבות מותו החליטה משפחתו, המוסיקאלית להפליא, לבחור במפעל הנצחה שיהווה מעין המשך לחיים שקדמו לטרגדיה - לשיר. במלאת שנה למותו של גבריאל נולד האלבום הראשון של המשפחה "הקול החסר".
די היה בהאזנה אחת כדי להבין שלא מדובר בעוד אוסף שירי זיכרון, אלא ביצירה מוסיקאלית מקצועית, שלימה ומדויקת.
ומתברר שהאלבום הראשון היה רק החלק הראשון במפעל ההנצחה.
לאחר מותו של גבריאל החליטה המשפחה שמהטרגדיה האישית שלהם ייוולדו שני אלבומים, אבל לכל אחד מהם תהיה משמעות שונה לחלוטין שאותה ניתן להבין גם משמות האלבומים, הראשון "הקול החסר", והשני שיצא במוצאי השבת האחרונה שנקרא "בעצם זריחה".
|
|
| טעימה מהדיסק |
להופעת הבכורה של האלבום החדש, הגעתי עם ציפיות גבוהות, במיוחד כשנודע לי שעל ההפקה המוסיקאלית של האלבום חתום יונתן רזאל, וברשימת הנגנים נמצאים שמות כמו אבי סינגולדה. ובאמת, בין שיר לשיר הייתי צריך להזכיר לעצמי שמדובר בהופעה שהיא בכלל גלגול של טרגדיה.
טביעות אצבעותיו המוכשרות של יונתן רזאל נשמעו היטב לאורך כל הערב ובהמשך גם בהאזנה לדיסק. הילה אפשטיין הרעידה והעמיקה את השירים בעזרת הצ'לו, והקול של האחים חוטר, חם ומשוחרר מהכובד שליווה את האלבום הראשון, יצרו ביחד שעתיים של מוסיקת נשמה באיכויות מרשימות ביותר.
הזיכרון היה שם, אבל ברקע, לא נוכח על מרכז הבמה. לאורך כל המופע הצליחו בן ישי וספי חוטר, להגיד במילים ובשירה את ה"הפכת מספדי למחול לי" שלהם.
בדרכי הביתה מההופעה האזנתי לדיסק מתחילתו ועד סופו, מבלי שהיה לי כל צורך לדלג על רצועה אחת מתוכו. אלבום יפיפה.
חלק מהשירים אומרים תפילה, כמו בסינגל הראשון שיוצא היום, "במרום". אבל בין הפסוקים והציטוטים לא נעדרות גם נקודות החיבור האישיות, כמו בשירים "לפעמים" ו"בעצם זריחה".
מרבית השירים באלבום הולחנו על ידי בני המשפחה ויונתן רזאל. בנוסף אליהם ניתן למצוא גם שירים מוכרים כמו "על אהבתך" של הרב יהושע אנגלמן, ו"אנא בכוח" בלחן של הרב קרליבך, שזכו גם הן לעיבודים נפלאים. תענוג אמיתי לכל חובבי הז'אנר, וגם למי שאינם.
את האלבום ניתן לרכוש באתר לזכרו.