אני מודה ומתוודה אני עוקבת אחרי שולי רנד, כבר המון שנים. עקבתי אחריו, עוד בימים ההם שהיה השחקן המועדף על רינה ירושלמי , כשהיה חילוני יפה תואר ואני זעירה וירוקה, או יותר נכון שקופה בעולם התיאטרון. עקבתי בדריכות אחרי הסרטים שבהם כיכב עקבתי ועקבתי, זו האמת. לא הייתי מופתעת כשחזר בתשובה ולא הייתי מופתעת כשחזר ליצור אמנות - כזו שפונה גם לקהל חילוני.
כשהדיסק החדש יצא לחנויות קניתי ארבעה עותקים. שיהיה. בפסח חילקתי אותם מתנה לחברים.
לא חדלתי מלהקשיב לדיסק שהיה בעיני פנינה נדירה וחיכיתי למודעה קטנה שתודיע על יציאתו של שולי לסיבוב הופעות. ההודעה בוששה להגיע. לפני שלושה שבועות הוא הופיע עם מאיר בנאי בעין הוד, טסתי נרעדת צפונה וראיתי אותו מבצע חמישה- שישה שירים, שניים בלבד היו שלו וליבי נמלא אכזבה.
ושוב חיכיתי. לאות, לסימן. חשבתי לעצמי שאולי שולי מפחד, שאולי הוא מהסס, שאולי הוא לא בטוח.
אחרי שמכר מספיק כדי לקבל תקליט זהב ידעתי שזה מוכרח להגיע, יש דברים שאי אפשר לעצור. ואכן - לא אלמן ישראל. מי שהיה בהופעה של שולי בצוותא, מי שראה את המוני האדם שיצאו מהמופע הראשון (שהתווסף בעקבות הביקוש הגדול למופע הבכורה) ומי שהביט בעיניהם של המחכים, כבר ידע שמכאן השמיים פתוחים והאופק בהיר ובקצה השביל מחכה לנו שיר חדש.
 |
|
מלא בעוצמה
|
צבעים מיני צבעים התדפקו על שערי אולם לולה. דתיים מכל המגזרים ומכל הסוגים, רוחניים מארבע רוחות השמיים, כוכבים שרק נולדו, מגא-סלבריטאים, מעריצים בהתהוות וחברים של. עם רב, אולי ערב רב אך במשמעות חיובית- לאלה יתנו להיכנס לארץ המובטחת.
האולם היה נרגש ואפילו ההמתנה הארוכה לתחילת המופע לא הפריעה לשמחה המתפעמת.
שולי עולה ופותח בשיר הראשון, שגם פותח את הדיסק, "מה התכלית". והתכלית ברורה, הוא הולך לנענע לנו את הלב, הוא כבר עשה את זה בדיסק והוא יעשה את זה גם במופע שנרקם אל מול עינינו. הוא שולי רנד והוא מלא בעוצמה, הוא כריזמטי בצורה יוצאת דופן והוא מגיע מקצה הבמה עד קצה האולם וכל החדר מלא בהדרו. המופע שלו מהוקצע עד בלי די, הלחנים המוכרים מקבלים עיבודים נהדרים, (אסף אמדורסקי) עם קריצות מוזיקליות מפתיעות ומשעשעות. נכון, כבר שמענו קולות נקיים וצלולים משלו אבל לא שמענו עדיין קול בהיר משלו, שמלא בתוכן ובעומק שמספר סיפור, את הסיפור הפרטי שלו שהוא כל כך שלנו. שאנחנו בני מלך שעשויים מאבנים טובות, שאנחנו מתגעגעים לאלוהים, שאנחנו לא תמיד מבינים ושאנחנו הרבה פעמים שואלים את השאלה הגדולה- אייכה?
זה היה מופע נהדר בגלל המוזיקאים הנהדרים שליוו את שולי, בגלל התאורה המצוינת שצבעה את הבמה בגלל הקהל הסוחף, בגלל כל אלו ובעיקר בגלל ששולי רנד הוא באמת, באמת יוצר אמיתי. הוא עוצר את השטף הצפוי של השירים שאנחנו מכירים על פה, שהקהל מזמר איתו אות אחר אות, עקב בצד אגודל, הוא עוצר באומץ רב את הכל ושר לנו שירים חדשים שאיש לא מכיר. שיר אחד כולו תפילת הודאה, מלא הומור עצמי (ש"הקהל לא ירגיש שאני מיסיונר" מתפלל רנד , חצי שנה מאוחר מידי, חצי שנה אחרי שגרם לכולנו להתפלל איתו את שיריו) תהיו איתי, מבקש שולי ומזמר שיר חדש לעליזה שתעזוב את הטלוויזיה מתוך גרונו של מנחם בעלה שהפך רוחני ועליזה אפילו לא מבחינה בו. אני חושדת בו בשולי, שהוא מסתיר אלבום חדש מתחת לקפוטה שלו ורק כמה שבתות מפרידות ביני לבין האלבום הזה.
אה, כן , גם אהוד בנאי היה (והיה נחמד מאוד) וכן כבר השוו אותו למאיר אריאל ואפילו לקרליבך אבל שולי יכול כבר ללכת לבד, בלי אהוד ובלי מאיר, רק הוא (ומיכל אשתו שזוכה לפרגון שמגיע לה), הוא והכישרון המבורך שלו שכנראה מייעד אותו להיות שופר בעולם הזה, ולא רק בימים הנוראים.
אילנית סוויסה היא מחזאית ויוצרת תאטרון