בשנת 1987 הייתי ברוסיה ושמה פגשתי יהודי בשם לב סוד, מפגש אשר פתח פרק חשוב מתוך ה 23 שנים שזכיתי להיות עם ר שלמה קרליבך זצ"ל. לב סוד, נגן פסנתר של מוסיקת כליזמר ממסקווה, אמר לי: "כל המכתבים שאתם האמריקאים כתבתם בשנות השישים עזרו לנו מאד, אבל עכשיו אנחנו צריכים זריקה נשמתית! תחזור אלינו עם שלמה קרליבך".
אז אחרי שנתיים זכיתי יחד עם אישתי מישל ושלושים וחמישה "חברה" להסתובב עם ר שלמה לשלשה שבועות של הופעות ברוסיה, אוקרינה ווילנה. חמישים ושש אלף איש פגשו את ר שלמה ב 20 הופעות. שרו ורקדו למנגינות הנפלאות שלו. היה בלתי אפשרי להשיג כרטיסים. אני זוכר שהוא אמר להם: "הלוואי והיה לי מסוק קדוש להביא את כולכם לירושלים עיר הקודש".
תדעו, בלי שום ספק, ר שלמה הוריד את מסך הברזל ליהודי רוסיה! הוא נתן להם את האומץ והחוצפה הקדושה לומר "אני יהודי".
יום אחד ר שלמה פשוט התחיל ללכת במדרחוב במוסקווה עם שבעה מהחברה ותוך 20 דקות נהיינו 200 איש הולכים ושרים "עם ישראל חי"! אנשים נעלו את החנויות שלהם ויצאו לצעוד איתנו.
יום שישי אחד בסביבות השעה 6 אחר הצהרים, ר שלמה הכריז לקהל: "אנחנו מאד אוהבים אתכם אבל עוד מעט שבת וחייבים ללכת לבית הכנסת".
כשהגענו לרחוב של בית הכנסת היה בלתי אפשרי להיכנס. בלי שום פרסום או אזהרה הגיעו אלף יהודים להתפלל עם הרבי, בבית כנסת שבמשך תקופה ארוכה לא היו בו יותר מארבעים מתפללים.
בשבת אחרת שנינו חזרנו יחד מבית הכנסת. בהליכה לבית מלון שהיתה אמורה לקחת 20 דקות, הלכנו שעתים. ר שלמה עצר להגיד שלום ולשוחח עם כל אחד ואחד בדרך. ככה הוא היה!
בווילנה היתה לנו הופעה באצטדיון גדול. ר שלמה פנה אלי ושאל: "האם אתה יודע איזו מסירות נפש הייתה לכל יהודי לקנות כרטיס להערב?" ממש אנחנו חייבים לעמוד בחוץ וללחוץ יד של כל אחד ואחד ולהודות להם שבאו.
כל פעם שר שלמה פגש מישהו היה לו את הכוח והיכולת גם להסתכל לתוך נשמתו. כשהוא שאל אותך "מה שלומך?" הוא שאל בשיא האכפתיות והרצינות. הוא פתח את לבבך בחסד ובאהבה כמו אברהם אבינו! הוא אהב שלום, רדף אחרי שלום- כמו אהרן הכהן, והפיץ אהבה בכל העולם.
תדעו, בלי שום ספק- ר שלמה הוריד את המסך הברזל ליהודי רוסיה.
במוצאי שבת הקרובה יתקיים בבנייני האומה בירושלים הארוע השנתי לזכרו של הרב שלמה קרליבך