ביקורת סרט: השיר של מריון

הסרט "השיר של מריון", מוכיח שוב איך הבריטים מצליחים לעשות דרמות מדוייקות ונוגעות ללב. מסע מוסיקלי שובב אל הזיקנה ואל השכול

חדשות כיפה ציפי קלר 06/08/13 14:45 ל באב התשעג

ביקורת סרט: השיר של מריון
יחצ, צילום: יחצ

דרמה בריטית חדשה מוכיחה שוב כי האנגלים יודעים ליצר דרמות מדויקות ונוגעות ללב. הסרט ”השיר של מריון“ הוא סיפור קטן של דרמה גדולה.

שירת חייה של מריון היא לב הסרט למרות שבחלק הראשון של הסרט היא הולכת לעולמה לאחר התמודדות אמיצה במחלה סופנית. מבנה הסרט סוחף אותנו עם דמותה המעצימה של מריון ומשאירה אותנו בחלקו השני של הסרט עם בעלה, ארתור, השונה כל כך מדמותה הקורנת. במקביל לזוג אנו נחשפים לדמותה של אליזבת, העומדת בראש המקהלה בה לוקחת חלק מהותי מריון.

דרמה בריטית זו מבקשת לגעת בנושא הכואב של זיקנה ושכול מתוך מסע מוזיקלי שובב ומהנה. זהו ספורו של זוג המתמודד עם זקנה וחולי כל אחד בדרכו. ספור זה הוא בעצם ספור אהבה של הגיל השלישי עם המורכבויות והחיוכים שבו. שחקנים נפלאים מצליחים להעביר תמונה מעניינת ונוגעת ללב אך חפה מקיטצ' צפוי. המניפולציות הרגשיות נעשות בצורה מאופקת המשאירות מקום לצופה לדמיון ולרגש משלו.

הספור מתמקד בהשתתפותה של מריון במקהלה במתנ"ס מקומי בעיירה קטנה. המקהלה שרה שירים שובבים שמילות השירים אולי ירתיעו חלק מהצופים אך אומץ ליבם ודבקותם ביכולות החיים סוחפים אותנו להרפתקה קטנה שמעידה על מהות החיים של גיבורי הסרט יחד איתנו, הצופים.

המסע אליו אנו מתלווים בסרט זה מכריח גם אותנו לפתוח במסע משל עצמנו. מהותו של מסע הוא שינוי או פתח לשינוי ובזה אנו שותפים למסעו של ארתור שמצליח להיפתח במעט מנרגנותו וחוסר החיות שלו לעולם מהנה ופעיל. השיר של מריון הופך להיות השיר לכבוד מריון תוך התפתחות מעניינת במעשיו של ארתור המתמודד עם אובדנה.

המשחק הנפלא של שחקני הדרמה מחפה על כל טעות בתסריט ומעמיד דמויות כובשות לב על מסך לב הצופים. סרט מלא חן ורגש שיפעים ליבו של כל צופה.

הכותבת הינה מרצה לקולנוע ולחינוך במכללת האקדמית הרצוג. למדור הסרטים של כיפה