הדייט הלוחץ עם I24NEWS
מכירים את זה שאתם יוצאים לדייט עם מישהו, וכבר בפעם הראשונה הוא מגיע עם זר פרחים ענק וחולק מלא מחמאות ושולח הודעת "בוקר טוב יפה שלי" מיד ביום למחרת? זאת קצת התחושה עם I24NEWS. השבוע הושק בישראל ערוץ חדשות חדש (שמשודר במיליון אפיקים שונים, ואם הצלחתם להבין איך לצפות בו טיפחו לעצמכם על השכם) באירוע השקה בומבסטי. לא היו שם זיקוקים או קונפטי כפי שאתם מדמיינים, אבל במונחים טלוויזיונים - הייתה חגיגה.
מהשנייה שבה האורות דלקו באולפן (המהמם) של I24NEWS בנמל יפו, התחושה הייתה שלא מפסיקים לנסות להרשים אותנו. ואיך לומר? זה קצת, טיפ טיפה, לוחץ מדי. פרסומים ראשונים בזה אחר זה, ריאיון נשכני עם בן גביר, פרשנויות מפוצצות בכל פאנל, כל אחד מהעיתונאים והפאנליסטים שהופיע על המסך בשבוע הראשון ניסה לתת את הכל - אולי קצת יותר מהכל.
לערוץ החדש יש המון פוטנציאל להצליח. נבחרת העיתונאים טובה ומקצועית, מירי מיכאלי מרשימה ורהוטה, וגם התקציבים הגדולים לא מזיקים בכלל. אבל כדי להתחרות בארבעה ערוצים מפלצתיים צריך הרבה זמן והרבה השקעה, ובעיקר סבלנות. אנחנו מבינים שאתם רוצים להרשים אותנו, אבל אתם צריכים להבין שלוקח לנו זמן להיקשר. אולי תשמרו כמה קלפים בצד, לפני שאתם שולפים כבר טבעת אירוסין.
שמישהו יזעיק את סיירת החרם
הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה, ואני מתנדבת להיות זאת שעושה את זה: המחאה של עובדי חדשות 13 מכוערת. לא אמרתי לא מוצדקת, לא אמרתי מיותרת, לא אמרתי גם שאיני מסכימה איתה. הטענות שמעלים העיתונאים (ובראשם יו"ר ועד עובדי חדשות 13, מתן חודורוב) לגמרי הגיוניות, כמו גם החשש שלהם שדמות פוליטית תשתלט על חברת החדשות היקרה להם כל כך. כל זה לא סותר את העובדה שהמחאה, כפי שהיא, הפכה מכוערת.
אחרי שבועות בהן העיתונאים מנצלים כל במה כדי לקרוא לביטול המינוי, מגנים ומשסים את יוליה שמאלוב ברקוביץ' וכל מה שקשור אליה בשלטים, בתמונות ובשלטי חוצות, השבוע הגיעה המחאה לשיא אישי חדש. שמאלוב ברקוביץ' (טכנית המנכ"לית, כל עוד בג"ץ לא פסק אחרת) נוספה לקבוצת הוואטסאפ של עובדי החברה. ההודעה הבאה בקבוצה הייתה של חודורוב, ששלח קישור לקבוצה חדשה - בלעדיה. "בעקבות צירופה של מנכ"לית בלתי כשירה", כתב, "ניאלץ להעביר את שליחת הידיעות החדשותיות לפורום אחר".
ההודעות האלו פורסמו ברשת, ואני רק חיכיתי שתקום אופק מסיירת החרם ותגיד משהו. מישהו בחדשות 13 שכח ש"יוליה שמאלוב ברקוביץ'" זה לא שם קוד ל"הריסת חדשות 13" (בואו, הערוץ הזה גם ככה מתפורר, זה לא שמנכ"לית כל שהיא תוכל להחמיר את המצב) אלא בן אדם של ממש. עם משפחה, ורגשות, ואולי גם חלום גדול. אתם לא חייבים לקבל אותה וזכותכם המלאה (וההוגנת, והמוצדקת) להתנגד למינוי, אבל אתם כן חייבים לזכור שמאחורי השלטים המכוערים שלכם יושבת אמא לשתיים.
יוליה שמאלוב ברקוביץ', צילום: ללא
יהודה לוי מהמם, אבל איפה אילנה דיין?
כולנו בלענו את הרוק כש"פקין אקספרס", שצולמה לפני המלחמה, עלתה למסך בפברואר האחרון. אחר בלענו שוב כש"מאסטר שף" הצטרפה. ואז "ווארט". ואז "רוקדים עם כוכבים". ואז "האח הגדול". והשבוע, כש"המירוץ למיליון" חזרה לקשת, כבר לא ממש נותר לנו רוק לבלוע. זה הרי לא אישי נגד "המירוץ למיליון", תכנית ריאליטי מעולה וכיפית לעונת הקיץ, זה פשוט נהיה יותר מדי.
או אולי דווקא פחות מדי. פחות מדי מלחמה, פחות תכניות אקטואליה כמו בחודשים הראשונים, פחות מה שחשוב ויותר מה שחמוד. בתחילת המלחמה הבריקו בקשת עם התכנית של ארז טל ואברי גלעד (שהפכה ל"אברי ושרקי" ומשודרת כעת ברצועת הלייט נייט) ושידרו פרקים מדהימים ומצמררים של "עובדה". אחרי חודשים ארוכים מובן שכולנו זקוקים לקצת אסקפיזם בין לבין, אך פתאום נעלם הבין לבין ונותר רק הכיף והפאן. גם המחוות המרגשות ב"רוקדים עם כוכבים" לא מספיקות: באמת שכחנו שיש מלחמה?
בראיון עם יוני לוי, אבא של החטופה נעמה לוי, הוא שיתף אותי בעצב שהוא מרגיש שקצת התרגלנו למצב. אולי עדיין כואב לנו, אבל האמת היא שכולנו די המשכנו הלאה. וכואב לו לראות על המסך שטויות כמו "האח הגדול", כואב לו שהחטופים הם כבר לא הדבר הכי מעניין בטלוויזיה. מלבד תפקידם לשעשע אותנו, לערוצי הטלוויזיה יש השפעה אדירה על סדר היום הציבורי ועל מה שנדבר עליו. אנחנו זקוקים ליהודה לוי וזקוקים לקצת הומור, אבל אסור לנו לשכוח את מי שנשאר מאחור. כשעשרות חטופים עדיין בעזה וחיילים נופלים בקרבות מדי יום, לוח השידורים לא יכול להיראות כמו קטגוריית "הסרטים הכי חמים" בנטפליקס.
מנחה המירוץ למיליון, צילום: משה נחמוביץ