במשך שמונה וחצי חודשים מדינה שלמה חיכתה בכיליון עיניים לרגע בו נתניהו יתיישב על כיסא המרואיין באולפן ויענה על כל השאלות הקשות מהן התחמק בקלילות במסיבות העיתונאים שערך עד כה. מה יהיה עם החטופים? מה מידת האחריות שלך במחדל? מה יקרה ביום שאחרי? מה עם תושבי הצפון? מתי זה עומד להיגמר? מתי חרדים יתחילו להתגייס? אתמול (א') התיישב סוף סוף ראש הממשלה, אך בחר שוב בכיסא המסאז' על פני כיסא המרואיין.
נתניהו פתח את הפה, מילים יצאו, אבל כולן היו חסרות משמעות
עוד נדבר על חלקו של "המראיין" ינון מגל במחדל הנוכחי, אבל קודם כל - נתניהו. במשך 44 דקות, מהרגע שנכנס לאולפן ועד שמגל נפרד ממנו בשלל ברכות, ראש הממשלה חימם את הכיסא באולפן "הפטריוטים" ולא אמר פשוט כלום. הוא פתח את הפה, מילים יצאו ממנו, אבל הן היו כולן חסרות משמעות. על כל שאלה שנשאלה (ותודה לנוכחות של איתמר פליישמן באולפן, אחרת היינו צופים בשני חברים שותים בירה בסוף היום ומתלוצצים על המצב) הוא ענה בסיסמאות ריקות ("ננצח", "נכבוש", "לא נוותר") והותיר אותנו הצופים בלי כל תשובה.
בכישרון ההתחמקות הייחודי של נתניהו, אותו הוא מתחזק פחות או יותר מ-1996, הוא הצליח לעבור שלושת רבעי שעה מבלי לספק אף לא תשובה אחת קונקרטית. יש תכנית ליום שאחרי, אבל הוא לא יכול לפרט אותה כאן. תושבי הצפון יחזרו כולם לבתים שלהם, אבל הוא עוד לא יודע איך. השבת החטופים היא עדיין חלק ממטרות המלחמה, אבל לא ברור מתי ואיך זה יקרה. ננצח, נכבוש, לא נוותר, הסיסמאות חזרו על עצמן וזכו למחיאות כפיים סוערות מהקהל (שכלל ברובו תלמידי ישיבות תיכוניות נלהבים שיספרו אחר כך לחברים שהיו באולפן עם ביבי) אבל בעצם לא אמרו שום דבר.
נתניהו על הקונספירציות על בגידה: "אני לא קונה את זה. יש דברים שצריך לבדוק אותם, ראיתי כשלים אבל לא קונה קונספירציות"#הפטריוטים@YinonMagal @netanyahu pic.twitter.com/zGGQUU5dAg
— עכשיו 14 (@Now14Israel) June 23, 2024
ינון מגל ניסה להדהד את המסר אבל חטא בגדול לצופים שלו
בחזרה לינון מגל. ובכן, אף אחד לא ציפה שמעריצו הנלהב של ראש הממשלה שבטוח שהוא המשיח הגואל יראיין את מלכו ביד קשה. החנופה הבלתי פוסקת, העדינות בניסוח השאלות וההסתייגות מכל מה שיכול לגרום לנתניהו לנוע באי נוחות היו צפויות גם למי שלא צפה בפטריוטים אף פעם. ובכל זאת, אילו הייתי אני מגל - לא הייתי מוציאה את ראשי מהבית מהבושה. למגיש הפרובוקטיבי (בדרך כלל, הפעם הוא היה מתוק כמו עדי זריפי) ניתנה הזדמנות שכל עיתונאי חולם עליה בתקופה הזאת. הוא קיבל את המרואיין הכי קשה במדינת ישראל, אך הכי מסקרן.
ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את קולו של העם, לספק את התשובות שכולם מחכים להן, להיות האחד שהוציא מנתניהו את הציטוט ההוא שמבטיח משהו. זאת לא משימה פשוטה עד כדי בלתי אפשרית, אבל מגל אפילו לא ניסה. כל שאלה שלו הייתה ארוכה יותר מהתשובה שהגיעה אחריה, כי המראיין התאמץ כל כך לסיים אותה בדרך שתאפשר למרואיין לענות שוב שאנחנו בדרך לנצח. זאת אולי הדרך של מגל לפמפם את האידיאולוגיה הברורה שלו "ניצחון מוחלט" (מישהו יודע למה הוא הסיר את הכובע כשנתניהו הגיע? חבל) אבל זאת גם הונאה של הצופים שביקשו לשמוע ראיון ולא עוד הבטחות ריקות מתוכן.
ואולי בסופו של דבר כולם יצאו מרוצים: מגל קיבל את הרייטינג המטורף שרצה, נתניהו סיים את הריאיון מבלי לומר שום התחייבות שיכולה לסבך אותו בעתיד, והמפגינים בקפלן קיבלו עוד סיבות לתעב את המנהיג שקורא לאחדות - אבל בלי כל הסרבנים המגעילים. ככה זה בישראל, אנחנו לא באמת אוהבים שינויים.