הצעה לטיול: ירושלים עקדות סביב לה

לסיפור עקדת יצחק יש מקום חשוב בראש השנה. הסמלים השונים והקריאה בתורה, ממצבים אותו כסיפור מכונן בהקשר של תשובה וקבלת עול מלכות שמיים.

אם כך, מה מתאים יותר מאשר סיור הכולל תצפית מרהיבה וקטע שירה המתקשרים לנושא העקדה בנוף באזור ירושלים. רשימה זו היא חלק ממחקר מקיף בנושא 'נוף מנציח' הנערך בשיתוף עם פרופ' ישראל רוזנסון.

(צילום: באדיבות המצלם)

הדרך לעקדה ותצפית מטיילת מארמון הנציב

על פי הכתוב (בראשית כב) אברהם מקבל את הצו האלוקי ללכת אל ארץ המוריה להעלות את בנו לעולה בהיותו בבאר-שבע. הוא יוצא לדרך ולאחר שלושה ימים הוא רואה את המקום מרחוק:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר... וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב ג-ו).

'ארץ המוריה' מזוהה עם 'הר המוריה' מקום המקדש. אברהם עושה את דרכו במשך שלושה ימים ואז רואה את "המקום מרחוק". ומשם הוא ממשיך רק עם יצחק לביצוע העקדה.

מבלי להיכנס לזיהוי המדוייק של מקום הזיהוי של הר המוריה, ודאי הוא שמי שהולך מדרום, מאזור באר שבע לעבר ירושלים וצופה להר המוריה יכול לראות את המקום הייטב בטווח קצר רק מאזור טיילת ארמון הנציב. על כן, התצפית המשקיפה לעבר הנוף המדהים, ייתכן ואנחנו ניצבים בסמיכות למקום שבו עמדו אברהם ויצחק בדרכם לעקדה.

גם מי שהפרשנות הזו לא מקובלת עליו, וודאי יהנה מהתצפית. בהמשך הטיילת או ממזרח לה- שכונת ארמון הנציב כולה מלאה תצפיות למדבר (ואולי לעבר עזאזל שבו נעסוק ביום הכיפורים). מצד מערב נבחין בשכונת גבעת חנניה (אבו תור) ותחנת הרכבת המחודשת.

התצפית מסבירה באופן מוחשי את הפסוק- "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהילים קכה ב). שכן ניכר שהיא יושבת בעמק.

מה ליסוד קיבוץ מעלה החמישה ולעקידת יצחק?

סיפורו של קיבוץ מעלה החמישה שעלה לקרקע במהלך שנת תרצ"ח (1938) מתקשר גם הוא לסיפור העקדה.

מפולין (תרפ"ד - 1924) למעלה החמישה (תרצ"ח - 1938)

קבוצת המתיישבים הראשונים שהתיישבה במעלה החמישה החלה את דרכה בפולין בשנת 1924 בתנועת נוער גורדוניה שאימצה את תורתו ודרכי הנהגתו של א"ד גורדון (1922-1856).

במהלך חודש יולי 1936 בזמן המאורעות הגיעה גרעין 'במעלה' ששהה בהכשרה בקיבוץ חולדה בקשה לתגבר את הקבוצה בקריית ענבים ולעבוד במקום במחצבה. קבוצת במעלה קיבלה החלטה חיובית ועלתה לקריית ענבים. הקבוצה עבדה בחציבה, בסיקול, במטע ובנטיעה.

ביום שלישי ה' בכסלו תרצ"ח (9.11.1937) יצאו הקבוצות לעבודה כבכל יום. הקבוצה שיצאה לכיוון הר הרוח, בדרך ליישוב נטף של היום (שכללה את: יצחק מגדל, יהושע פוחובסקי, משה באומגרטן-בר גיורא, אריה מורדכוביץ, ואהרון אולישבסקי). יצאה לאתר העבודה ולאחר זמן לא רב נשמעו מהכיוון שאליהם הלכו יריות. כשהגיעו למקום מצאו אותם מתבוססים בדם ולאחר פרק זמן קצר נפטרו. לחמישה נערכה הלוויה והם נטמנו בבית הקברות של קריית ענבים.

באירוע זה נסתיימו הויכוחים בין אנשי 'התלם הארוך' (המצדדים בהתיישבות בעמק שבו ניתן לחרוש תלמים ארוכים בניגוד לאזור ההר בו בגלל הסלעים הדבר לא ניתן) לבין 'אנשי ההר' והחלו ההכנות להתיישבות קבע במקום. הם עלו לקרקע ב ח' בתמוז תרצ"ח ויסדו את קיבוץ מעלה החמישה לזכר חבריהם שנרצחו ועלו לנקודת הקבע ב-כ' בתמוז תרצ"ח (1938)

המשורר דוד שמעוני ( שהיה גם סופר ומתרגם בין השנים 1956-1891) כתב לאחר הרצח ונפילת החמישה את השיר, ארץ המוריה.

"[...] הלכו, לנתיבם נאמנים, לבלי חת

ואם כי סביבם ערוכים מזבחות,

ואם כי הרחק אם שחוחה בוכיה

הלכו רעננים ועזים וטהורים אל אחד ההרים

בארץ המוריה

ואיל לא נאחז בקרניו בסבך

ומן השמים לא קרא מלאך:

"אל תשלח ידך" [...]

שכבו מבלי נוע

על מזבח הצורים,

על אחד ההרים

בארץ המוריה [...]

(שורות נבחרות מתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, תל אביב 2005, עמ' 94-93)

שמעוני הרגיש שיש בין שני הסיפורים - של עקידת יצחק ושל נפילת חמשת הבחורים על קרית ענבים, חוט מקשר. מהשיר עולה זעקת העקדה, אך בניגוד לעקדת יצחק שם המלאך מנע אותה כאן החמישה נהרגו.

ועוד מקביל שמעוני: הנוטעים יוצאים עם חמור שנושא את כלי העבודה כמו גם אברהם ויצחק. אברהם מחפש עצים כדי לעקוד את יצחק וכאן באירוע חמשת ה'עצים' משמשים לנטיעה להתחדשות והשרשה.

השיר משתמש במוטיבים של העקדה בארץ המוריה דבר הקושר את המתיישבים עם המקום.

סיפור העקדה המתרחש בהר המוריה היווה מאז ומעולם מקור השראה לדימוים וזיהויים במרחב ירושלים, מדרום ומצפון לעיר.

הכותב הוא מרצה להיסטוריה במכללת אפרתה וחוקר את ההתיישבות העברית הקדומה מצפון לירושלים