שאלה
שלום, כבוד הרב, ומועדים לשמחה!
שאלתי היא שאלה מורכבת מאוד, לכן אני צריכה לעשות הקדמה קצרה לפני שאגיע לשאלה:
אני בת 19.5, ממשפחה דתית (הורי לא הכי דתיים שבעולם), בוגרת אולפנה, מדריכה לשעבר בבנ"ע. כלפי חוץ אפשר להגיד שאני ציונית-דתית-בני עקיבא...
אף פעם לא היו לי ספקות לגבי דרכי בחיים ולגבי האמונה שלי בקב"ה. כל חיי הייתי במגמה של התחזקות והתקדמות ורצון לשיפור ותיקון המידות. הייתי בן אדם כ"כ מאושר "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" - פשוט ככה הייתי. חיי התורה היו דרך חיים בשבילי וחלק בלתי נפרד ממני, ולא רק זה - אלא שתמיד הייתי זאת שמטיפה ומראה לאנשים את דרך הישר והרצוי.
אני לא מתיימרת להגיד שהייתי אדם מושלם, ח"ו, אך אני מנסה לצייר ציור אשר יסייע בידי כבוד הרב להבין את הבעיה שלי.
בכיתה י"א התמוטטו חיי. כל הבניין של החיים שלי קרס...
הכרתי בחור מהשכונה שלי (תלמיד בישיבה תיכונית, בן למשפחה דתית) ויחד נטמאנו ונסחפנו למדרגות הטומאה הנמוכות ביותר שכבוד הרב רק יכול להעלות על דעתו. נכנסנו למעגל איימים שא"א היה לצאת ממנו. ז"א, היה אפשר - פשוט היינו חלשים. הייתי חלשה.
התקופה הנוראית הזאת בחיים שלי לאט לאט כרסמה בתשתיות שבניתי כל חיי. לאט לאט. הייתי נכנסת לדכאונות שאין לי מושג מה הוציא אותי מהם... השתניתי (מבפנים. כלפי חוץ הייתי אותו בן אדם) בצורה שא"א לתאר. כל מה שפעם היה חלק בלתי נפרד ממני, עכשיו הוא כבר לא דבר מובן מאליו. בעבר דכאונות היו דברים שלא הכרתי, באותה תקופה זה היה אני.
לאחר תקופה ארוכה יצאתי ממעגל האימים הזה ונפרדתי מחבר שלי (לאורך כל השנה רציתי להפרד ממנו, אבל כל פעם מחדש הייתי נכנעת. נכנעת. נכנעת וחלשה לרצונות שלי). התקופה שבאה אחריה לא הייתה קלה יותר. פתאום נשארתי לבד עם החורבן. חורבן ששום דבר בעולם לא יוכל לשקמו. שום דבר.
האמונה שלי בקב"ה לא השתנתה, אבל הכל היה כ"כ קשה. הרגשתי לא ראויה לחיות, להתפלל, ללמוד תורה... הייתי מרגישה רחוקה מכל העולם הזה, כאילו העולם הזה הוא משהו זר לי.
-אני רק רוצה לציין שכלפי חוץ אף אדם לא ידע את שעבר עלי. כלפי חוץ נשארתי אותה שירה. לחלוטין אותה שירה.
-באותה תקופה הייתי בקשר טלפוני (בלבד) עם בחור ישיבת הסדר שתמך בי בתקופה הקשה הזאת.
עכשיו, ב"ה, כבר כמעט שנתיים אחרי סיום תקופת הסיוט הזה אני מרגי
תשובה
בס"ד
לשירה שלום,
קראתי את מכתבך בעיון רב. רבות הן השאלות העולות מתוכו הן בקשר לעבר ובעיקר בקשר לעתיד.
מדרשות רבות קיימות בארץ וכל אחת מתאפיינת בגוון מיוחד משלה. נדמה לי שאחת המדרשות היכולות להתאים לך היא זו של הרב משה והרבנית רבקה שפירא בעפרה. במדרשה מתקיימים בירורים פנימיים בנפש, וכמו כן, היא משלבת עבודה ביחד עם לימודים. אני מניח שתוכלי לקבל עליה פרטים באמצעות מכתב או טלפון למדרשה זו.
אשמח לסייע בכל דרך לה אתבקש.
על העבר אינני מעוניין להגיד בדרך הכתב והוא מצריך עיון עמוק יותר מאשר מאפשרת דרך ההתכתבות הזו.
בברכה, הרב דוד סתיו