שאלה
בס״ד
שלום כבוד הרב.
יש לי תחושה כבר לא מעט זמן שאני מנסה לדחוק אותה , להעלים אותה ואני לא לגמרי מצליחה.
אני נורא מפחדת מהגאולה ומהמשיח. אני יודעת שאני אמורה לרצות אותם, אבל אני נורא מפחדת.
אני אומנם חזרתי בתשובה אבל אני לא עושה את כל המצוות. אני עושה, בלי נדר וברוך השם חלק נכבד מהן אבל לא את הכל אני יודעת. לא את הכל אני מצליחה, לא על הכל הספקתי לעשות תשובה .
ושמעתי כל מיני סרטונים כשאשר יבוא המשיח אנחנו נרצה לחזור בתשובה ולא נוכל יותר. כמובן שאין בדברים האלה רצון להפחיד חס וחלילה חס ושלום, אבל אני מפרשת כך אף על פי שכוונת הרבנית שאמרה את זה לא הייתה כזו כלל וכלל, שאני לא אספיק לעבוד את השם יתברך עוד בעולם הזה כמו שאני רוצה. וזה מטריד אותי מאוד: איך אני חיה בעולם ולא אספיק לעשות את מה שהשם יתברך רוצה ממני?
ועוד מוסיף ללחץ עלייץ הלחץ על המשפחה שלי שהם חילונים. אני יודעת שהשם רחמן אבל גם מצווה עלינו להאמין במידת הדין והרחמים, וההורים שלי לא שומרים שבת ועוד ועוד ועוד .
איך אני יכולה לרצות משהו שההורים שלי שכל כך יקרים לי ייכרתו בו? ואני מנסה לשכנע את עצמי מאוד שהשם רחמן והוא יסלח להם כי הם לא גדלו ככה. אבל בסופו של דבר, אני מצווה להאמין במידת הדין יחד עם הידעה שקב״ה רחמן .
תודה מראש - אתם עושים עבודת קודש אמיתית
תשובה
שלום לך,
אשרייך!
מדהים התהליך שאת עושה - שאת לוקחת צעד ובוחרת באופן אקטיבי להיות קשורה וקרובה לה'.
ואוו!
לפעמים בזמן הזה מתגנב היצר, בכל מיני לבושים, לפעמים דרך שיחות חיזוק ודברי תורה ומבין שהוא לא מצליח להסית אותנו לרע. אז הוא מחליש את האמון העצמי שלנו בעצמנו.
זה נשמע בדיוק כמו מה שאת מתארת.
הוא יוצר אצלך פחד לא מהגאולה - אלא מעצם זה שאת לכאורה לא בסדר
ברור שהיינו כולנו רוצים להיות שלמים לחלוטין בעבודת ה'
אבל גם במשלי נאמר 'כי שבע יפול צדיק וקם'.
גם לצדיקים יש עבר..
ככל שמכירים שנמצאים בתהליך ויש שאיפה להגיע לדבקות ולקיום מלא -מזה חלק מ'רחמנא ליבא בעי', הקב"ה מבקש את הלב - את מה שקורה בו.
והלב שלך במקום הנכון ברצון לעשות את עבודת ה'
ברור שהצעדים לא קלים כשמסתכלים על הסביבה הקרובה
יש אתגרים שהם לא נחלת הכלל של מי שמקיים תורה ומצוות.
אם תרצי ליצור קשר במוקד בוואטסאפ או טלפוני כדי לסייע לחשוב על האתגרים והפתרונות - נשמח.
המשיכי בדרך שלך באמונה גדולה.
בברכה,
נתנאל
חברים מקשיבים.