עצומת רבנים על החטופים

שלום וברכה

ככל שהדבר אפשרי, יש לי עצה שאני נוהג בה זה זמן רב.

אתה לא חייב להתייחס לעצומה אחרת.

ששואלים אותך - כתוב בעצמך טיוטה לעצומה, ותאמר בה מה שאתה חושב, בלי צורך לכתוב דברים על אחרים.

אני שולח מה שכתבתי לעצמי אם הייתי מחליט לנסח עצומות (אני לא…). אתה כמובן לא חייב להיות נאמן לזה, אלא רק לראות את קו המחשבה שאני מציע:

אנחנו…לא מכירים את המציאות, ועל כן, כמו בכל דיון הלכתית שחובה להקדים בו את בירור העובדות לא יכולים לשפוט מה נכון לעשות בעת הזו.

אנו פורשים בפני מדינת ישראל את עקרונות היסוד שלנו, ומקווים כי הם יהוו בסיס להכרעה. עמדתנו מושפעת מאוד מהתורה וההלכה, אך אינה פסק הלכה, כי פסק הלכה כזה אינו קיים.

הלכות פדיון שבויים המסורתיים אינם פסיקה הלכתית למצב בו אנו נמצאים היום - הלכות מדינה. אולם ניתן ללמוד מהם את החשיבות העליונה של ערבות הקהילה והמדינה לחטופים, גם אם הדבר גובה מחיר מסוים, ואם המציאות היא ששחרורם עלול לגבות מחיר עתידי מסוים - יש לשלם אותו, כיוון שסכנת חיים ממשית בהווה קודמת לאפשרויות עתידיות. מאידך גיסא, הלכות אלה גם מנחות שיש גבול מסוים לתשלום הזה.

יש להתנגד אפוא לאמירה של ״שחרור בכל מחיר״, כמו גם לאמירה של ״קודם ניצחון ואחר כך חטופים״, אלא ללכת בדרך שמשקללת את שתי החובות האלה.

יודעי העובדות צריכים להתנהל ומקבלי ההחלטות צריכים להתנהל בין גבולות הגיזרה האלה, ואנו מתפללים כי הקב״ה יתקנם בעצה טובה מלפניו.

תפקידנו הוא לשאת להיות בלב אחד ובשותפות עמוקה עם המשפחות, לרומם את רוח האומה, את הערבות ההדדית, את ההכרה שלא מדובר במאבק בין בני אור ובני חושך אלא במחלוקת עמוקה שיש בה צדדים לכאן ולכאן, ולקרוא למקבלי ההחלטות לעשות זאת רק משיקולים ענייניים.