שאלה
בס"ד.
שלום הרב, שאלתי גם אתמול שאלה בתורת הרב קוק אז אקדים שאשאל גם הפעם אבל לאחר מכן אפסיק לתקופה כי איני רוצה להטריח את הרב כשיש לו שאלות נוספות דחופות יותר..
לרב קוק יש פסקה מפורסמת "יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד? מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כ"כ משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמיתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד? כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים, אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אע"פ שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מ"מ כפירה זו כהודאה היא חשובה,"
את העקרון של הפסקה הבנתי.. אבל את הדוגמא שהרב נקט - תורה מן השמיים, לא הבנתי, ויתירה מכך אני חושב שאולי אני שייך לקבוצה הראשונה שתורה מן השמיים מצטיירת לה בצורה משונה..
הרב יכול לבאר מה היא תפיסה לא נכונה של תורה מן השמיים שמתוארת בפסקה? ומה היא הבנה מזוככת יותר של תורה מן השמיים שהרב קוק רומז לה בדבריו ?
תודה רבה..
תשובה
שלום וברכה
השאלות שלך אינן מטריחות.
להפךֿ, הן קיום של תלמוד תורה והן חשובות, ואענה עליהן כאשר אוכל.
אני כמובן לא יודע לאשורו למה הרב קוק זצ״ל התכוון בצורה מדויקת.
אני מעריך:
האמונה השגויה בתורה מן השמיים מתארת את התורה שמה שמייחד אותה זו העובדה שהיא נאמרה מן השמיים. זה כמובן יסוד הכרחי, שמקורה מן השמייםֿ, אולם הביטוי הזה כולל בתוכו לא רק את השאלה מה מקורה של התורה, אלא גם מה היא מבטאת.
שכן היא מבטאת יסודות שהם לעילא לעילא מכל תפישה אנושיתֿ, שהיא חודרת לעומק העומקים של מהות הקיום העולמי ומשמעות הקיום האנושי, שהיא מבטאת את עומק המוסר ואת עומק החוכמה ואת השפע הגדול ביותר של ההופעה האלוהית.
כשתופשים את המונח תורה מן השמיים רק כשאלת המקור - מנמיכים מאוד את המושג הזה, ואכן ראוי לכפור בו;
אבל שמטעינים את המושג הזה עם כל הגילויים האין-סופיים שבו - אז מתרוממים לגודל הנשגב שלה.
כל טוב