יהדות ואושר

שלום

ממש בגדול, האושר הוא תוצאה של מבט פנימי חיובי על האדם עצמו ועל המציאות כולה.

יש אנשים שזה בא להם יותר טבעי ויש אנשים שיותר צריכים לעבוד על זה.

המבט הזה מגיע כשאדם מלא בתוכו שבמשמעות לחיים ולקיום שלו, במידות טובות, ביראת שמים ואמונה.

יש עיסוק נרחב ביהדות בנושא השמחה, שזה בעצם האושר שאתה שואל עליו (אם תחפש ברשת, תמצא הרבה שיעורים ומאמרים בנושא).

מציע להעמיק בדברים הבאים של הרב קוק, בעניין העצבות והאושר, בדגש על כך שהאושר האמיתי לא תלוי בשום תנאי מתנאי החיים החיצוניים, אלא אך ורק בעולמו הפנימי של האדם:

"שנואה היא העצבות, מפני שהיא נובעת ממקור היותר משחת שבדעות וברגשות.

הידיעה, שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון, אופיו משתלם כולו בנקודת רצונו דוקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קוי האושר וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב הקדוש והבהיר, ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו המקיף והחופשי מכל מועקה, כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדוה, מסולק מכל עצבות.

הוא מכיר שהוא אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת ורגע, ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה, וכל הספירות העולמיות התלויות בו מתעלות עמו.

ואיך לא יהיה האדם מלא תמיד עז וחדוה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת ההצלחות, מסור ונתון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים האצורים באוצר נחמד ושמן זה. המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פיגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת. והיא מעוררת את כל התכונות השפלות וכל המדות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ד' וטובו, אורו וישעו, חכמתו חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב".

בהצלחה רבה