שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלה קצת מוזרה אבל היא מאד מטרידה אותי. נהוג במגזר שלנו קצת לזלזל בנושא, אבל לאחרונה יצא לי לדבר עם זוג חילוני שמאד חשוב לו הסביבה וטען שמי שמביא הרבה ילדים לעולם הוא אגואיסט כי האוכלוסיה רק עולה וממש נגמר המקום. באינסטינקט ישר התנגדתי וזה היה נשמע לי הזוי, אבל בהמשך זה הטריד אותי והתחלתי לשים לב למה שאומרים שיש פיצוץ אוכלוסין. האוכלוסיה בישראל מכפילה את עצמה כל כמה שנים, וזה כמובן לוקח פחות ופחות שנים עם הזמן, וכבר עכשיו אפשר לחוש את זה ממש. מגדלים ענקיים צצים בכל פינה, השטחים הפתוחים והטבעיים מצטמצמים מאד. אפילו בירושלים שהמגמה הייתה לא לבנות לגובה, מתחילים לבנות מגדלים מחוסר ברירה ומקום. אם פעם במרכז היו ערים ובניהם שדות וסתם מקומות פתוחים - היום כמעט הכל נהיה שטח עירוני צפוף בנוי, וכל הזמן רק בונים עוד כי באמת צריך דירות - ובקצב הגדילה הזה נהיה עוד כמה עשורים כ20 מיליון אנשים בארץ! גם כל מי שטוען שאפשר להתיישב ביו"ש הנגב והגליל, באמת אנחנו רוצים ארץ בלי שום מקום להיות בטבע? פיזית אפשר אולי לאכלס עוד ועוד בני אדם, אבל זה נשמע לי נורא לחיות ככה בין בטון ואספלט, זה מה שהתורה רוצה? מרגיש שארץ ישראל היפה פשוט נעלמת. ומצד שני, איך אפשר להגיד לצמצם בילודה, אם זה הדבר שבאמת מביא ככ הרבה שמחה? כל החיים אני חולמת על משפחה גדולה. יש ביהדות התייחסות לנושא? כי עוד מעט ממש לא נוכל להתעלם מזה.
תשובה
שלום וברכה
השאלה היא אכן כבדת משקל מאוד מאוד.
ובדיוק כפי שנצטווינו על מצוות ישוב ארץ ישראל שלא להניחה ״לשממה״, ובכל זאת אנו רואים חשיבות עצומה בשטחים פתוחים, בשמורות טבע, בדיונות ובמדבר, כך לכאורה צריך להכניס למערכת השיקולים גם את שאלת ״פרו ורוב״. לא זו בלבד, אלא שהדבר אינו נוגע רק לאחריות שלנו מול העולם, שמטבע הדברים בגלל היותנו המעט מכל העמים המשקל שלנו מזערי. אלא בגלל שיקולים הנוגעים לנו עצמנו ממש.
ואף על פי כן, נראה שעל אף כל הקשיים הגדולים והנכונים שאת מונה - אי אפשר לנתק את השאלה מכל מה שעבר עלינו במאתיים השנים האחרונות. איבדנו המון מבני עמנו - בין בשל השמדה פיזית ובעיקר בשואה, ובין בשל התבוללות וניתוק הברית. בשל כך נותרנו מתי מעט, יחסית למה שהיינו צריכים להיות בעולם, ואין אנו יכולים להתיר לעצמנו שלא לגדול.
עם השאלה החשובה שאת מעלה נצטרך להתמודד בעתיד, אך זה מוקדם מידי.
כל טוב ויישר כוח