שאל את הרב

רב גונית

חדשות כיפה רבני מכון התורה והארץ 28/12/23 16:21 טז בטבת התשפד

שאלה

בדיון בין חברים דיברנו עלינו הישראלים שהגענו מכמה תרבויות שונות כל אחד הביא איתו תרבות מנהגים לבוש שפה והקמנו מדינה נוצר כוך היתוך בידול יש כאלה שנדחקו לשוליים ויש את המיינסטרים. היו חיכוכים ופערים שהלכו והצטמצם עם השנים. השאלה הנשאלת האם נכון לקיים תרבויות של הגלות? הרי אלו מנהגים לא שלנו העם היהודי, האם נכון לחפש ולחזור למהות למקור יהדות בני ישראל. ואם כן מהי בדיוק? תורה מצוות והלכה?האם נכון להמשיך לקיים לשמר תרבויות מהגלות? מרוקאים תמנים....גאורגים...פולנים... הרי הבאנו את זה לפה אבל זה לא מי שאנחנו היהודים. דבר נוסף ערכים של ליברליזם פלורליזם והאינדיבידואלי מול הקולקטיב. עד כמה נמתח את הגבולות? לדוגמא נשים שרוצות להניח תפילין אם זה לא אסור בתורה אז מה הבעיה אם זה באמת לשם שמים ולא פרובוקציה?

תשובה

בס"ד

שלום וברכה

הרבת לשאול, ואי אפשר לענות במסגרת אינטרנטית על כל כך הרבה שאלות, אבל אשתדל לכתוב בקיצור.

א. הבסיס של ההלכה והמנהג היום הוא השו"ע ועליו דברי הרמ"א, בני ספרד נוהגים שו"ע בני אשכנז רמ"א, כל שאר הדברים אינם דינים ואינם הלכות יתכן שהם מנהגים, אבל צריכים בדיקה שהמנהג הזה הוא אמיתי ונכון, כידוע חדרו לעם ישראל גם מנהגים שאינם ממקור טהור. אמנם יש קהילות רבות שיש להם מנהגים שונים, אבל זה לא מחייב אף אחד ומי שרוצה שינהג ומי שרוצה יכול להפסיק (לפעמים יש צורך גם בהתרת נדרים). אבל אין עניין להוסיף ולחזק מנהגים שאינם שייכים להלכות המופיעות בשו"ע.

ב.אין צורך לחזור לדברים שנהגו פעם ושונו מכיוון שעם ישראל וחכמיו ראה את המציאות והיו מקומות שהיו צריכים לעשות שינויים, ואם הדברים בהסכמת חכמי התורה אין לחזור לרגרסיה, אלא להתקדם הלאה. כשם שאנו לא חוזרים לתפילה שהייתה בימי הבית ובתחילת הגלות אלא הנוסח הוא כפי המקובל בידנו.

ג. אין שום עניין לטפח מנהגי קהילות שאינם, ואין בזה כל חיוב הלכתי, וכפי שכתבתי מי שזה חסר לו יכול לעשות מנהגים שונים אבל אין קדושה בעיירות אירופה העתיקות. היו בהם חכמי תורה ואינם כעת, כשם שאין קדושה בהר סיני אפילו שנתנה בו תורה וגם הצאן והבקר יכולים לעלות בהר סיני, אבל קדושת הר הבית גדולה ומחייבת ששם ישנה קדושה.

ד. נשים בקיום מצוות שאינן חייבות, הדיון הוא רק על נשים שמקיימות כל המצוות שמוטלות על הנשים ונשמרות מכל איסור שיש לנשים, ורק לאחר מכן יש שלב שרוצות יותר, וגם זה אסור שיהיה מפורסם ובפני רבים, אלא בהצנע, מכיוון שכל מצווה שנעשית ברבים יש בה גאוה ויהירות, שאני טובה מאחרים, רוצה אדם להחמיר יכול להחמיר במה שאינו חייב, אבל שיהיה בצנעא, בחז"ל מופיעים גערות שחכמים גערו במי שעשה בפני אחרים מנהגים מיוחדים, כגון: צורת הליכה מסוימת שהיא מנהג טוב וחשוב אבל לא לפרסם מעשים אלו. כך גם לגבי נשים.

קצרתי מעומס העבודה

שבת שלום

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ

כתבות נוספות