שאל את הרב

שאלה על תרומות ומעשרות

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 21/12/23 16:39 ט בטבת התשפד

שאלה

שלום,

אני שוכר בית עם גינה ובגינה יש עץ קלמנטינות שעכשיו בשלות.

אני רוצה כל יום להוריד כמה קלמנטינות ולאכול.

האם כל יום אני צריך להוריד ולעשות עליהם תרומות ומעשרות?

נניח שאני מוריד 3 קלמנטינות, אז אני פותח קלמנטינה אחת, מוציא ממנה פלח אחד, ועליה אומר את הנוסח?

אני לא מבין באופן כללי - זה לא מוזר / זלזול / לא הגיוני להגיד על כך וכך מפלח קלמנטינה שזה תרומה גדולה?

הרי אם הייתי עושה כזה דבר לבן אדם (נניח שהיה צריך לתת חלק מאוכל לבן אדם), הוא היה מביא לי כאפה / צועק עלי / נעלב כי היה מרגיש שאני מזלזל בו.

אני גם לא מבין - נניח ב-3 קלמנטינות יש סך הכל 37 פלחים, אז אני מתכוון ש10% מזה, 3.7 פלחים זה מעשר ראשון, אחר כך אומר את העניין של תרומת מעשר, ואחר כך אני אומר ש10% פלחים אחרים זה מעשר שני. איך אפשר להגיד מעשר ראשון ומעשר שני זה על 3.7 פלחים? להגיד על פלח אחד כבר נשמע לי מוזר, אז על חלק (0.7) מפלח נשמע לי עוד יותר מוזר ולא הגיוני.

אשמח להבין את זה.

תודה רבה

תשובה

שלום וברכה,

יש תשובה של הרב קוק זצ"ל שאני מצרף כאן שפוסק שמותר, אם אומרים את הנוסח הרצ"ב. חשוב להדגיש כי הפרי שהופרש חייב להיות קיים כל עוד מפרישים ממנו.

אם משהו לא מובן בתשובה - אנא חזרו.

כל טוב

שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן לה

נוסח סדר הפרשת תרומות ומעשרות על להבא1 תולש פרי אחד, או שנים או יותר, ואומר: הנני קובע פרי זה, - או פירות אלו, - שיהיה להפריש מזה תרומה גדולה ותרומת מעשר, על כל מה שאני, - או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי, - עתיד לתלוש ולאכול מפירותי.

וחוזר ואומר: כשיעור גודל חטה אחת מצד התחתון של פרי זה הרי הוא תרומה גדולה על כל הפירות, שאני, - או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי, - עתיד לתלוש ולאכול, בכל פעם, עד שיתמלא כל הפרי ויעשה כולו תרומה. ואחר כך נוטל פרי תלוש אחר ואומר: אחד ממאה ממה שיש כאן בצד התחתון של פרי זה נגד כל מה שאתלוש ואוכל, אני, - או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי, - בכל פעם, יהי' מעשר, ושאר חלקי מעשר יהיו בצד התחתון של כל הפירות, שאני, - או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי, - עתיד לתלשן, לכשיתלשו מעכשיו, ואותו חלק המאה מעשר שבפרי התלוש הזה יהי' תרומת מעשר על המעשר של הפירות המחוברים, לכשיתלשו. ואם ישאר מהפרי, שיחדתי לתרומה גדולה, או מהפרי שיחדתי לתרומת מעשר, אחר כל היום והלילה של אכילתנו מהפירות שנתלוש, יהי' הנשאר ג"כ תרומה בכל מקום שהוא סמוך לתרומה ולתרומת מעשר שלמעלה. ומעשר שני יהי' בצד העליון של כל הפירות, שאוכל אני, - או מי שהוא מבני ביתי, או כל מי שיאכל מפירותי, - לכשיתלשו, ויהיו מחוללין ופדויין (הן וחומשן) על פרוטה, או שוה פרוטה, שיחדתי לפדות בה מעשר שני.

ובשנת מעשר עני יאמר כן, שהוא מיחד את הצד העליון למעשר עני.

ובכל פעם שתולש לאכול יאמר: אני סומך על מה שפירשתי בשעה שקראתי את שם התרומ"ע על הפירות התלושין, שיחדתי אותם לתרומ"ע על הפירות הללו לכשיתלשו. (עה"ק ירושלים ת"ו, שנת תר"ץ)

כתבות נוספות