שאלה
תודה רבה כבוד הרב על התשובה.
לגבי נר שמפיץ ריח טוב, מדוע זה הרחבה אם זה מהות הגזירה, שמה יסתפק מפני שריחו טוב ( לפי חלק מהדעות שזה טעם הגזירה)
הרמב״ם: "אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע שמא יניחנו ויצא וחובה עליו לישב לאור הנר. ולא בצרי מפני שריחו טוב שמא יקח ממנו מן הנר ועוד מפני שהוא עף."
הטור:"ולא בצרי - מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו."
לגבי הערבובים אם נאמר רגע ספציפית לגבי שמנים, לדעת כולם אסור לערבב שמן כשר עם שמן פסול, לעומת זאת "וחלב מהותך וקרבי דגים אין מדליקין בהן כשהם לבדם. ואם נתן בהן מעט שמן זית מדליקין בהן." ובגמרא הרי נאמר שזה בגלל שלא עושים גזרה לגזרה... והגזרה הראשונה היא לגבי החומר עצמו שהרי במצב מהותך ונימוך נמשכים ולכאורה היה מותר אבל גזרו שמה אדם ידליק גם במצב שהם לא נמשכים טוב ( לא מהותך ולא נימוך) ואני מנסה בעצם לתת הגדרה עקרונית לגזרה הספציפית הזאת. אולי חומר שמצב מסוים הוא כשר ובמצב אחר לא ויש סיכוי טוב שידליקו במצב הלא כשר אם לא היתה גזרה? שוב השאלה שלי נובעת מהקושי להגדיר את מהות הגזירה כי כל חומר יכול להיות כשר במצב אחד ולא כשר במצב אחר אז במה הם שונים?
תשובה
שלום וברכה
א. בחשיבה ההלכתית, צריך להתרגל לכך שכל גזירה בנויה משלושה שלבים לפחות - לפעמים יותר. ראשונה בהן היא הערכת המציאות - האם יש סיכוי שדבר כזה יקרה. במקרה שלנו נראה שאתה צודק, ויש סיכוי מסוים שיסתפק. שניה בהן היא דיון הלכתי - האם הסיכוי שמשהו כזה יקרה מספיק גדול כדי לאסור דבר מה שמיטיב. כאן אין חובה לקבל את ההערכה שלך, שהלוא אפשר שעל אף הסיכוי שזה יתחולל - זה לא מספיק כדי לאסור. שלישית בהן היא שיקולים מסביב - כגון: אין גוזרים גזירה לגזירה; לא חששו וכדו׳. ועל כן כתבתי לך כי אף שיש סיכוי שיסתפק - לא אסרו.
ב. לא כל כך הבנתי את הדיון שכתבת, אבל ראה את הסעיף הקודם ואולי יש בו תשובה לשאלתך.
כל טוב וחג שמח