שאלה
שלום כבוד הרב .
כל החיים שלי ידעתי שמשהו לא בסדר עד הסוף אצל אבא שלי, אבל רק אחרי תקופה ארוכה של הדחקות התייחסתי לזה באמת..
לאבא שלי יש ocpd (הפרעת אישיות טורדנית כפייתית) שמתבטאת בהמון דברים - אובססיה לניקיון, חוסר יכולת לעבוד בשיתוף פעולה ולראות את צרכי האחר, אגרנות כפייתית ועוד ועוד..
הרבה פעמים התגובות שלו ביחס לדברים לא פרופורציונליות, הוא מתעצבן וצועק על כל דבר קטן, מסתובב בבית כמו פצצה מתקתקת שרק מחכה להתפוצץ.
השיא מגיע ביום הנקיונות - שישי ערב שבת.
הוא לא מפסיק לצעוק, להתחרפן. הוא גם לא מסכים שאף אחד ינקה במקומו, וגם אם אנחנו מנקים הוא חוזר אחרינו כי "זה לא מספיק טוב". (ליטרלי מוציא חזרה מהארון את כל הכלים ששטפנו ושוטף שוב)
הוא רב עם אמא שלי ללא הפסקה (לפעמים הוא ממש רומס אותה ואנחנו הילדים פשוט לא יודעים איך להגיב) ובגדול פשוט אי אפשר לדבר איתו.
אנחנו משפחה של 8 ילדים, כך שמטבע הדברים הבית מלוכלך בסופשים.. ובגלל שהוא מתעקש לנקות לבד, הוא לא מספיק הכל ו... ממשיך לנקות לתוך שבת.
אין איך לתאר את הבושה, הכאב העצום והמשברים הרוחניים והנפשיים שאני חווה כל שבת ושבת. מרגישה שהנפש כמהה לקודש ולמנוחה של שבת ובמקום זה היא מקבלת רק כעס וכאב.
סיטואציות כאלו הביאו אותי לא פעם למצב של פגיעה עצמית (חיתוך עצמי) באמת מחוסר יכולת של הנפש שלי להכיל את המצב, ואפילו לאיזשהו רצון לברוח לנצח, לקבל שקט, ללכת למקום טוב יותר - מוות. אני לא בן אדם אובדני, ביום יום שלי אני מאוד שמחה אבל לפעמים יוצא לי פשוט להתפלל שאמות.
השאלות שלי הן כאלה - מה יחס ההלכה לגבי פגיעה עצמית? והאם מותר לאדם להתפלל שימות?
ובנוסף, איך אמור להיות היחס שלי לאבא שלי? כרגע אני פשוט משתדלת ליצור כמה שפחות אינטראקציה איתו וכשהוא מתחיל שיחה אז לסיים אותה כמה שיותר מהר..
(לנסות שיהיה בטיפול זה אפילו לא רלוונטי כי זה חלק מההבדל בין הפרעה טורדנית להפרעת אישיות - החוסר מוכנות להכיר בכך שיש בעיה)
סליחה על האורך ותודה מראש..????
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
צריך לדעת שמחלה זו ידועה ויש רופאים שמטפלים בה. אמנם היא קשה מאד לטיפול אבל לפעמים מצליחים לטפל. כאשר מבינים שזאת מחלה היחס צריך להשתנות ולהגדיר את האדם הלוקה בתסמונת זו כחולה. לכן ההתייחסות צריכה להיות מתוך התייעצות עם מטפלים בסוג זה של מחלה, יש מספר שיטות (לא תמיד פותרות את הבעיה, אבל מקילות על סמפטומים). על כן כדאי לאמך, לך ולאחים\ות לגשת לייעוץ מקצועי וזה יכול לעזור (לפחות במעט).
ההלכה אוסרת כל פגיעה עצמית או תפילה לפגיעה עצמית, פגיעה עצמית היא איסור תורה, ובייחוד שהכל נובע ממחלה מוכרת. על כן השתדלי\ו לגשת לייעוץ מקצועי בנושא שיתן לכם הדרכה כיצד להתייחס לכך. (אולי כדאי לשנות אם יום הנקיונות ליום ה').
בשורות טובות
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ