אמונה תמימה שפסקה

שאלה

שלום כבוד הרב, יש לי שאלה שמכבידה עליי כבר מספר חודשים ואשמח אם הרב יוכל לעזור לי בנושא...

ב"ה גדלתי במשפחה דתית, נולדתי וגדלתי על אמונה תמימה-אמונה מתוך חיבור אישי לד' ללא הוכחות חיצוניות. בחודשים האחרונים החלו לי ספקות קשים באמונה, הרגשה שהקרקע נשמטת תחתיי (עניין זה החל מעט לפני התחלת לימודים בישיבה...).

במהלך החודשים האחרונים קראתי והעמקתי המון בנושא האמונה (מספרים רבים, שיעורים וכד'), הדבר הביא לי המון ידע חדש אבל גם הביא לשאלות רבות נוספות באמונה-אני טובע בים הספקות... כיצד אוכל להגיע לביטחון באמונה? *איך אוכל לדעת שהחיבור התמים שהיה לי עם הקב"ה לא היה סתם רגש?* ואולי הוודאות שהייתה לי באה מתוך התבגרות בסביבה שדומה לי? איך לשלב את עניין משבר האמונה שלי תוך כדי שאני בישיבה בה עוסקים בתורה רוב היום? האם יש אחרית לחוסר הוודאות והספקות, או שאחיה איתם עד סוף חיי?

אני מפחד לא רק בשביל עצמי הפרטי, אלא שלא אממש את מטרתי בעולם, שחלילה חיי יהיו חסרי תכלית ושאפספס את ההזדמנות?! אני רוצה לדבוק בקודש, להקדיש את כל חיי לקדוש ברוך הוא ("וכוף את יצרי להשתעבד לך") , אך חסרה לי הוודאות... היכן היא אותה הידיעה הוודאית בד' שהייתה לי בילדות, שהיום לצערי אפילו על הוודאות שבה אני כבר לא בטוח. כמו שאולי ניתן להבין בין השורות, עדיין יש בי אמונה, אך היא חלשה ומלאת ספקות.

כיצד אוכל לדבוק באלוקים כאשר כולי מלא בספקות, אני לא רוצה להכניס את האמונה להסתברות של כן/לא... זה לא נותן לי מנוח...

שאלתי שאלות רבות, מצטער אם אני מטריח את הרב יותר מדי, אשמח מאוד אם הרב יענה לי אפילו על חלק מן השאלות. תודה מראש!

תשובה