יחסים עם עצמי ואמא שלי

שלום

כואב איתך את הכאב הגדול שאת מבטאת.

אכן מציאות מאוד לא פשוטה.

אני חושב שהכאב הזה והצער שלך על המציאות הזאת הם הצעד הראשון החשוב בדרך לתיקון, כי כידוע, עד שלא מכירים בבעיה אין סיכוי לפתור אותה.

אני חושב שכדאי לצעוד בשני נתיבים:

א. בתחום התורני להתחיל ללמוד ולעסוק בנושא עבודת המידות. יש כל מיני ספרים. למשל חובות הלבבות, מסילת ישרים, אורחות צדיקים ועוד. ויש ספרים חדשים שאולי יותר רלוונטיים, כמו למשל ’תיקון המידות’ של הרב אביחיל. ואולי כדאי גם לחפש שיעורים בנושא הזה, כמו למשל באתר של מכון מאיר או של הידברות.

ב. במקביל, אני חושב שממש כדאי למצוא אשת מקצוע מתחום הטיפול הרגשי שתעשה איתך עבודת עומק, כדי למצוא מזור לנפש שלך. בע"ה כשזה יצליח, זה ישפיע כמובן גם על היחס לסובבים, ובראשם על היחס לאמא.

בראש ובראשונה אני מבקש שתתאמצי להפסיק לשנוא את עצמך. את לא אדם רע, אלא אדם שרע לו. לא בחרת בכל מה שעברת. תנסי להתחיל להסתכל בעין טובה על עצמך. תשקיעי בלהשקיע בעצמך ובדברים שמשמחים אותך. תשקיעי בלמצוא ולהזכיר לעצמך מה טוב בך.

בינתיים ברמה המעשית של היחס לאמא ולאנשים אחרים, תנסי להיערך לסיטואציות מורכבות ולהגיע אליהן מוכנה, תנסי למעט במקומות שמועדים להתנגשות. תנסי באופן מעשי להשקיע בהכרת הטוב כלפי אמא, כלומר למצוא דרכים לבטא את זה במילים או בתשורות קטנות, גם אם זה כרגע נראה לך חיצוני.

מחכה לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי, ועל התחלת העבודה שלך בנושא.

בהצלחה רבה