מחיית עמלק

שלום וברכה

בקיצור,

שני הבדלים עיקריים יש בין המצבים:

ראשון בהם הוא העובדה שהשמדת עמלק היא תגובה להתנהגותו של עמלק עצמו. אין אנו מוצאים יחס כזה לאויב כלשהו מלבדו. ברם, התורה מלמדת כי מי שנהג בדרך הזו - "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך..." אינו ראוי להגנה מצד היותו צלם אלוהים, כי הוא השחית אותו. לא אנחנו יזמנו את מחיית עמלק, כי אם הוא עצמו, ומי שפועל להשמדה - ראוי למחייה.

שני בהם הוא השימוש בכלל בהריגה. התנ"ך כולו מלמד שההריגה היא הכלי היחיד המאפשר החלפה פוליטית (בדוק כמה פעמים הוחלף שלטון בתנ"ך, ואיך); מאבק בהריגה בשוגג על ידי גאולת דם, ולמעשה בכל העבירות כולן; וכן הלאה. על רקע זה - השמדת עמלק וזרעו, על בסיס התנהגותו היא הכלי הראוי לשימוש. משעה שבא סנחריב ובלבל את האומות - גם מצוות מחיית עמלק אינה ניתנת ליישום.

ורק נזכיר כמובן כי לפי מקורות שונים - עמלק שתיקן את דרכיו ("מבני בניו של המן הרשע למדו תורה בבני ברק") מוצא מהחובה הזו כלפיו.

כל טוב