שאלה
הרב אני מתוסכל כל כך לא יודע איך ממשיכים מפה בעבודת השם. אני 5 שנים בתשובה. הגעתי מסביבה חילונית גמורה. עברה עליי שנה וחצי קשה אבל לפני כשנה החלטתי שאני נותן את כל כולי לשם ומנסה להיכנס לישיבה. לא היה לי כוחות בשביל זה אבל אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות והשם יעזור. זה היה שונה מאוד ממה שאני מכיר. משינה בחדר פרטי עברתי לישון עם עוד 4-5 ילדים באותו חדר. עברו עליי לילות לבנים כי לא הצלחתי לישון ככה והרגשתי חנוק כי לא היה לי את הפרטיות שלי. אבל איכשהו מצאתי כוחות כי ידעתי שאני עושה את הדבר הכי גדול בעולם, לומד תורה. אף פעם לא הרגשתי שייך או להתאקלם. כולם הגיעו מרקע שונה משלי (במינימום עם איזשהו זיקה דתית בסיסית בבית שגדלו). רובם צעירים 18-21 ואני בן 26 בקרוב 27. לכולם יש איפה לחזור לעשות שבתות וחגים. אני כבר שנה-שנתיים לא עשיתי שבת בבית (כי לא שומרים שבת אצלנו). מבחינת המשפחה והחברים מהבית אני עוד איזה טפיל שעושק את קופת המדינה ולומד משהו לא חשוב. איכשהו שרדתי במחשבה שבקרוב בעז״ה אתחתן ואקים משפחה משלי עם הערכים שלי ותיהיה לי סביבה נוחה לחיות בה. אני כבר שנה אצל שדכניות מתקשר בלי סוף ופשוט בזבזו לי את הזמן ולא יצא מזה כלום. חלקן אפילו התייחסו אליי בגסות רוח כאילו אני סחורה סוג ד׳ (בעל תשובה, מבוגר). הרבנים שפניתי אליהם מצד אחד יש לי הרבה הכרת הטוב אליהם ומצד שני מעולם לא קיבלתי מהם סיוע מספק לשידוכים. בעולם החילוני אני שווה הרבה מגיע ממשפחה טובה, יש לי מקצוע נחשק עם משכורת גבוה (הייטקיסט מתכנת), לפני שהתחזקתי הייתי נחשב לאחד שטוב עם בנות (עם מערכות יחסים ארוכות טווח) והיה לי הרבה חברים.
עשיתי כל שביכולתי כדי להגיע לראש השנה ויום כיפור מוכן. כל כך הרבה דמעות, תפילות, צדקות, תשובה, שומר הברית כבר שנה וחצי! יום כיפור עבר וכלום לא השתנה. אני לא מסוגל יותר להמשיך ככה ועבודת השם שלי מתחילה להיפגע יותר ויותר ולא יודע מה לעשות. השכל יודע שהשם שומע תפילת כל פה וזה שהוא שומע הוא לא חייב להענות. אבל מדובר פה על בקשה לדעתי הכי ראויה שיש - שיתן לי כוחות לעבודתו, הרי ״הבא להיטהר מסייעין בידו״. אז איך אני יכול במצב כזה לעבוד את השם הרי מרגיש לכאורה (אפילו שזה ממש לא נכון) שהתפילות שלי לא נשמעות והלימוד תורה והמצוות שלי לא משנות כלום. אני מסתכל מסביבי ואני מרגיש שנשארתי ריק (מבחינת חברים, משפחה, כסף, זה שאני רווק) כאילו לכאורה שהשם נטש אותי.
תשובה
שלום וברכה
כואב לי מאוד מאוד לקרוא את הדברים שלך.
השערים צריכים להיפתח בפניך, אולם מחזיקי המפתחות אינם עושים זאת.
והבדידות של מי שזכה לבוא בשערי תורה ומצוות, בניתוק מהחברה הקודמת והמשפחה – הוא כואב מאוד.
איני יודע לומר דבר על הנהגת ריבונו של עולם.
אולם אם טוב בעיניך הדבר, אנסה להציע כמה הצעות – ואולי דבר מה יסייע. עיקרן של ההצעות הוא דברים שאתה יכול לעשות, ואולי דרך שם ייפתח פתח:
א. אם זה לא הולך בישיבה – לא לאלץ את עצמך בכוח ללמוד בישיבה. יש מסגרות נוספות לתלמוד תורה, בין ממשיות, בין ברשת, ותוכל למצוא את דרכך להכרת התורה שם.
ב. האם יש באפשרותך כן להיות קשור במשפחה שלך ? כן לבוא לשבת (כמובן, בלי חילול שבת שלך עצמך, אבל עם יכולת להעלים עין ממה שאחרים עושים), כן לצאת דרך זה מהגלות שאתה נמצא בה עכשיו. זה יפתח בפניך עולמות רבים, וגם היכולת להקים משפחה משל עצמך נעשית עוצמתית יותר ולא חלשה יותר.
ג. אם השדכניות לא עושות מלאכתן נאמנה – יש רשת. נשים, מהטובות ביותר, נמצאות במקומות מגוונים, כגון (לדוגמה בלבד) באתר הזה: https://bit.ly/48BVJKJ ואחרים כמוהו.
ד. להתפתח גם בעולם המקצועי שלך. זה חלק בלתי נפרד ממה שמקרין לך את מהותך.
בדרכים אלו, ואחרות כמותן, אתה פותח פתחים רבים, חוזר להיות גם שמח ומעורב בדעת עם הבריות, התורה מתחברת לחיים וההלכה לעולם הנפשי והרגשי – והרבה טוב יכול לצאת משם.
ואם תרצה שנרחיב עוד – בשמחה.
כל טוב