שאלה
שלום כבוד הרב.
אני לומד בבית ספר דתי רגיל, ועד לפני החופש הגדול היו לי חברים שהייתי חבר טוב שלהם כי הייתי בסגנון שלהם לא הסכמתי איתם על הדברים הפחות טובים שהם עשו אבל בכל זאת הייתי איתם, אבל שיצאתי לחופש הגדול התחזקתי הרבה יותר ממה שהייתי ולא הייתי עם אותם חברים בחופש ולאחרונה שחזרנו כולם ללימודים אני מבין שאני התקדמתי מהם בפער, והבעיה שאני שומע שיעורים על תורה של לקרב ולחזק אנשים (זיכוי הרבים) אבל אני מרגיש שאותה סביבה אני לא יכול עליהם, אני אסביר הם מלכלכים על ילדים אחרים, מקללים אחרים ואת החברים, אני בחיים לא הסכמתי עם מה שהם היו עושים אבל אני עד עכשיו כן הייתי חלק מזה וגם עכשיו אני איתם אבל בגלל שהם חושבים שאני חלק הם מסתכלים עליי כדי שאני אצחק אז אני עושה חיוך אבל מבפנים אני כל כך מתחרט, ואני לא יודע מה לעשות אם אני אתרחק מהם גם הפסדתי זיכוי הרבים וגם לכאורה אני אהיה סוג של לבד, אבל אם אני אשאר איתם אני מרגיש שאני ידרדר
אני ממש מבולבל ואני רוצה לבוא נקי לראש השנה ויום הכיפורים ולהתחזק אבל שאני איתם אני מרגיש שאני מקלקל רק לעצמי ומרגיש רע בשביל אותם ילדים שהם יורדים עליהם או מדברים מאחורי הגב עליהם, ( מדובר ב5-6 חברה)
אני אשמח שתעזור לי אני לא יודע מה לעשות
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
שאלתך קשה מאד. אבל היסוד הוא שאדם צריך ללכת לאחר הנטיה הפנימית שלו ולהקשיב לקול הפנימי. אם אתה מרגיש שהחברה רעה לך יש לחפש חברה שתתאים לך לא לנסות לשבור את עצמך.
קצרתי בגלל עומס החג
כתיבה וחתימה טובה
יהודה הלוי עמיחי