יראת שמיים או אהבת השם

שאלה

לגבי הגיל, זה 16 עוד 9 ימים:)

שלום כבוד הרב,

אני מאוד מנסה להתחזק בייראת שמיים מצד אחד ומצד שני בזמן האחרון אני גם מנסה יותר להתחזק באהבה של השם ולדעת שהוא טוב תמיד ובשמחה(כי פעם הייתי הרבה יותר עצובה) אבל העניין הוא שאני מרגישה שאני בשיא של היראת שמיים שלי אני מאוד עצובה ומפחדת ושאפילו תפילת שמונה עשרה אחת שואבת לי את כל הכוחות (לרוב בתפילה כמה שאני מנסה להיות כנה ולהתכוון אני די מנסה לא לחשוב על המעמד עד הסוף כי אם אני כן אני ממש רועדת ואחרי זה לא מתפללת חודש כי אין לי כח לכל הכוחות נפש הנדרשים לזה וזה גם מפחיד אותי להפנים את אמת והכל). פשוט עכשיו אני באמת מנסה יותר לאהוב את השם ולהיות שמחה גם על הדברים הקשים כי הכל לטובה ותאמת שאני לא באמת יודעת אם אני עכשיו מנסה יותר מפעם כי פעם היה לי מאוד מאוד קשה בחיים אבל תמיד האמנתי ואהבתי את השם וזה החזיק אותי ועכשיו יותר קל לי אז אני לא באמת יודעת אם פשוט בכללי אני מרגישה יותר טוב או לא... בכל מקרה טיפה הסתבכתי, אני בעצם שואלת איך אני אמורה גם לעלות ביראת שמיים אבל גם באהבה כי אני מרגישה שאחד בא על גבי השני ושאני מתחזקת באחד השני יורד ואז אני מרגישה ממש רע... כי תמיד הרגשתי רע אם לא מספיק אהבתי ושמחתי שהכל לטובה כי פשוט שאתה לא שמח אתה מרגיש רע. אבל העניין שאני כן מנסה להיות שמחה ולהאמין שהכל לטובה אז אני מרגישה שאני נהיית פחות יראת שמיים ואז אני מרגישה רע שאני פחות יראת שמיים:) אוף. כלומר תמיד חשבתי שפעם הייתי יראת שמיים ועכשיו אני כבר לא, ואז גדלתי וחשבתי שאז הייתי יראת שמיים אבל עכשיו אני באמת לא, ואז גדלתי... וכו'. אבל בכל זאת מפחיד להתרחק דווקא שאתה מנסה להתקרב.

אפילו לא מזמן היה איזה משהו שקרה וחשבתי לומר עליו מזמור לתודה ואז ברגע שחשבתי אז מיד כרגיל אצלי זה הפך לכרגיל אצלי שאני חייבת ואם אני לא אגיד אני פחות טובה וצדיקה וכו אז פעם ראשונה שאני זוכרת אני אמרתי די, אני לא חייבת זה צריך לבוא מתוך אהבה לא מחוייבות, ואז פתאום הרגשתי שהכל משנה אצלי ולא יודעת אם בצורה טובה כי באמת מאוד חשוב ליראה את ה והרגשתי שפתאום משהו יצא מימני ואז בכיתי כי פחדתי שה כועס עלי שאני לא עמדתי ברצף של מאז שאני זוכרת את עצמי ותמיד עשיתי את מה שחשבתי שחייב ואם לא הרגשתי רע על זה(סוג של מחשבות על מחשבות כדי להיות יותר טובה) ועכשיו לא הרגשתי רע על זה ובכיתי כי אני לא מרגישה רע על זה. והעניין שבדיוק באותו יום ממש ניסיתי להתחזק באהבה והייתי ממש חזקה בזה (כלומר זה מוזר כי היו לי רגעים יותר גבוהיים אני חושבת שזה יותר מאהבה פשוט ביטחון בה שהוא עושה הכל לטובה ולא צריך לפחד מימנו).

אז אני מרגישה שהאהבת שמיים מורידה מימני דרגות של יראה וזה מפחיד אותי למרות שכן אני יודעת שזאת לא נשמעת כמו יראה בריאה ושמשהו פה לא נכון אבל זה גורם לי להרגיש קרובה לה ושלמה.

ממש ממש סליחה על האורך והבלאגן שעשיתי פה, קשה לי לפקס את המחשבות שלי. ואני מרגישה שהכל חשוב ולא יודעת איך לכתוב את זה מסודר.

תודה רבה!!

תשובה