למה כפו עלי לחיות?

שלום

ראשית, אשריך על הזכות הגדולה והעצומה של ההתחזקות שלך. איזו מעלה נפלאה יש לך.

הנושא הזה הוא כמובן רחב מאוד, אבל אנסה קצת לגעת בו.

דבר ראשון, אני חושב שחשוב מאוד לזכור ולהזכיר כל הזמן, שאנחנו עוסקים פה בהנהגה האלוקית שאין לנו באמת יכולת תפיסה והבנה שלה, כמו שאומר הנביא ישעיהו "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ד'. כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם".

אחרי ההבנה הבסיסית הזאת, יש מקום לנסות קצת להבין מה שאנחנו יכולים לקלוט.

ברור שיש לעולם מגמה אלוקית שלא מתחילה מהטוב ומהכיף שלנו, ואפילו לא מטובתנו האישית, אלא מגמה אלוקית שיודעת מה הכי נכון והכי טוב לעולם, וגם לנו (בנושא הזה עסקו ספרי אמונה כמו למשל דרך ה' של הרמח"ל, ועוד).

אכן האדם לא נשאל אם הוא רוצה להיברא, אלא הוא הוכרח לכך, כי כך גזרה חכמתו של הבורא. אבל אם כך גזרה חכמתו של הטוב המוחלט, זה אומר בוודאות שזו טובת העולם והאדם (אפשר לדמות את זה לילד קטן שהרבה פעמים לא מבין למה מה שההורים שלו מחליטים עבורו זה אכן טוב לו).

לאדם יש בחירה מה לעשות עם זה.

יש לו בחירה אם לשמוח בזה או לא.

יש לו בחירה אם להתנכר לגורל ולייעוד שלו או להיפך.

יש לו בחירה אם להשתדל להיות נאמן לייעוד הזה ולחיות על פיו או לא.

יש לו בחירה איך להתייחס לכך שהוא לא מושלם (ולעולם לא יהיה, כי הוא אדם נברא, ולא אלוקים) ולכך שיש לו חסרונות ונפילות.

יש לו בחירה מה לעשות אחרי נפילות - האם להתייאש או לקום ולשוב שוב ושוב ושוב.

בסופו של דבר האדם לא נידון על שום דבר שלא בתחום אחריותו, אלא רק על מה שבתחום בחירתו החופשית, וגם ביחס לזה יש כמובן הבדלים תהומיים בין כל אדם ואדם, ובין כל ניסיון וניסיון, ובין דרגות שונות של בחירה - מזיד/שוגג/אונס/רצון וכו'.

הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו, ויותר מזה, העולם נברא כשביסודו מונחת התשובה, שהיא בעצם המנוע שמניע את כל הבריאה להתקדמות והשתלמות.

ממילא, כל עוד האדם חי, יש לו בחירה ויכולת לקום מהתהומות הכי גדולים שנפל עליהם ולשוב אל אבא שבשמים, שמקבלו באהבה.

לאדם יש בחירה מלאה לחיות באושר, אם הוא מבין מה באמת חשוב וקובע בחיים (וכמו שכותב הרב קוק: "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא מחוץ ליכולתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוויתו וחוץ לרצונו, מחשבת פיגול היא, רשעות וסכלות היא מרופדת, והיא מעוררת את כל התכונות השפלות, וכל המידות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ה' וטוב, אורו וישעו, חכמתו, חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בה' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב"

אורות הקודש ג, עמוד ק"ה. ממליץ לעיין שם בכל ההקשר).

מקווה שקצת עניתי.

בהצלחה

כתיבה וחתימה טובה