שאלה
שלום כבוד הרב, נכנסתי לזוגיות לפני שנתיים עם בחורה חילונייה ואני דתי, היא עצמה בן אדם מדהים אבל לצערי חילונייה. קצת רקע: אני בן 21 כרגע ורואה את עצמי מתחתן מוקדם כי הרצון שלי היא לבנות בית ולהביא ילדים לעולם. לפני חודש נפרדתי ממנה כי היה לי מפח נפש קשה שלצערי במצב נתון זה אנחנו לא רואים בית מוקם ביחד. הפרידה הגיעה ממני והיא הבינה את זה גם, אני באמת רוצה לתת לילדי חינוך דתי ושלא יגדלו בבית חצי חילוני חצי דתי כי אני יודע שזה לא באמת עובד. עכשיו אני נמצא במקום שאני עובד על עצמי הן מבחינה דתית והן מבחינה נפשית. אני מנסה להמשיך הלאה אבל השברון לב הוא עצום, אני מאוד מאמין בחזרה בתשובה ומאוד אופטימי מטבעי ולכן קשה לי לשחרר ואני באמת אובד עצות. זה משפיע מאוד על היום שלי כי בכל מקום שאני הולך אני רואה אותה. אני במקום ריגשי מאוד קשה כי מתנהל בתוכי קרב בין הלב למוח. המוח אומר שלא יעבוד ואין סיבה והלב אומר שיש עדיין את האופטימיות של החזרה בתשובה והוא בינתיים מנצח. הרב אני אובד עצות ולא יודע איך להתקדם הלאה מה אני יכול לעשות בנידון ואילו דברים פרקטיים יעזרו לי והאם להמשיך להיות אופטימי ? כמו כן אני נעזר בסביבה שמסביבי אבל האוזניים נאטמות ולא רוצות לשמוע את המציאות. אשמח מאוד לעזרה/חיזוק. תודה רבה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה מודע היטב למצבך וזה חשוב.
אתה מצוי כרגע בקרע קשה בין הבנה מציאותית שעתיד משותף עם צעירה חילונית לא מתאים לערכים שלך, ובין רגש דמיוני - חלום שהיא תחזור בתשובה...
אתה מעיד נכון שאתה צריך תמיכה רגשית וחיזוק אמוני.
על פי רוב מקבלים תמיכה וחיזוק מההורים, מקרובים ומחברים.
אם אין סביבך מי שיעניק לך תמיכה וחיזוק תבקש זאת מאיש מקצוע - תלך לפסיכולוג דתי, הוא יכול לסייע לך להתמודד עם הקשיים הנוכחיים שלך.