שאלה
שלום הרב.
מדובר בסכסוך של שנים עם השכנים הצמודים לבית של ההורים שלי.
העניין הוא כזה:
יש מעין שביל צר מהחצר האחורית שלהם, שמוביל לרחוב המקביל, אנו משתמשים בו כבר שנים כי הוא נותן לנו עוד אופציה מבחינת קיצורי דרך בתוך הישוב, הוא מוביל לבית הכנסת של הישוב וכו׳.
אותו שביל עובר בצמוד לבית של השכנים שמאחורינו, ממש סמוך. כך היה תמיד.
השביל רשום על שמם של הורי, הוא חלק מהשטח של הבית שלהם.
מאז ומתמיד לאותם שכנים היתה המטרה לקחת את השביל הזה לעצמם ובעצם להגדיל את השטח של החצר שלהם, הבית שלהם.
אבא שלי הבין את הסיפור וחשב שאם ינסה לבוא לקראתם העניין יפסק - לכן בהסכמת שני הצדדים הוסכם לתת לאותם שכנים מחצית מרוחב אותו שביל לטובתם.
רק שהעניין לא פסק, אני כבר לא גרה בבית. אבל כל פעם שאני חוזרת לישוב לשבתות עם המשפחה ואני עוברת בשביל הזה, תמיד יש דברים שחוסמים את המעבר, זבל, עציצים כבדים שהם מניחים על השביל, חול ובוץ. ובאופן כללי הם מתייחסים לשביל הזה כאילו הוא המזבלה שלהם. סליחה אבל זו האמת.
בתקופה האחרונה אני כבר לא מספרת להורים שכל פעם מחדש אנחנו צריכים לפלס את דרכינו בשביל לעבור בשביל הזה, כי ההורים שלי כבר לא צעירים, ואני לא רוצה לצער אותם.
העניין מביא אותי לכעס שאני לא מכירה בעצמי. אני מאוד מנסה לשמור על קור רוח ולא להתעצבן, וכשאני רואה אותם, להעיר בנימוס.
אבל כל כך קשה לי לראות את העוול הזה קורה להורים שלי, זה פשוט חוסר צדק בהתהוותו.
אני יודעת שזה עניין סבוך ואני לא מצפה מהרב להכריע או משהו כזה. פשוט אשמח לקבל עצה על איך להתמודד עם הכעס. אני לא בן אדם שמרים את הקול, או מתעצבן אבל משום מה אחרי האינטרקציות הללו התחושות הרעות מלוות אותי לאורך כל היום או השבת.
בתודה ובברכה.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על דרכך.
כמובן שאיני יכול לומר שום דבר על הפיתרון הנכון - שהלוא לא שמעתי את שני הצדדים.
אולם בקשת עצה, ואני מבקש להציע לך אותה:
לפעמים, דווקא הדבר הנכון ביותר בסכסוכי שכנים שאינם נפתרים בדרכי שלום - לפתור אותם בדרכי דין. לשם כך נוצר הדין, ובעיקר כאשר אנו עצמנו חשים נפגשים מאוד.
אם אי אפשר לסכם עם השכנים על התנהגות מותאמת, יש ללכת לרב הישוב, ולבקש לזמן אותם לדין תורה, כאשר המטרה היא להסדיר את הדברים כפי שצריך, ולמנוע מצב שבו נוצר כעס מזיק.
יש לזכור כי זהו לאוו מהתורה: ״לא תשנא אחיך בלבבך״ והפיתרון שהתורה מדבר עליו אינו שתמחל לאחיך על כל עוול שהוא עושה לך, כי אם ״הוכח תוכיח את עמיתך״, כשבאופן כללי מדובר על חובה לחתור לפיתרון הבעיה.
זו הדרך שכדאי ללכת בה במצב המתואר על ידך.
כל טוב ובהשכנת שלום בדין.