שאלה
שלום הרב,
יצא ואני וחברה (לא מאוד קרובה) עבדנו על אותה עבודה, והיה צריך להשתמש במקורות מידע מסוימים. חברה שלי הוציאה לעצמה כמה מקורות. אנחנו משתפות אחת את השניה הרבה בעבודה שלנו, וגם אני נותנת לה חומרים שאני אוספת, ולכן הרגשתי בנוח להסתכל בקלסר שלה ללא ידיעתה בהנחה שהיתה מרשה לי.
מאוחר יותר היא ראתה את החומרים שהתשמשתי בהם ושאלה מאיפה השגתי אותם. משהו בצורה שבה שאלה גרם לי לחשוב שאולי היא כועסת שלקחתי ממנה בלי רשות, למרות שאני יודעת שאם הייתי מבקשת היתה מרשה לי, ואמרתי שהשגתי את זה בעצמי. נראה שהיא מאמינה לי, אבל אני מרגישה מאוד רע על ששיקרתי לה. עם זאת, אני בהתלבטות אם אני צריכה להתוודות בפניה. מצד אחד אני מרגישה אשמה אבל מצד שני אני חוששת שזה יפגום ביחסים ביננו, שהיא תעלב או תתייחס לזה בצורה לא רגישה שתפגע בי, או שזה יגרום לאיזושהי מבוכה ביננו.
מה עושים במצב כזה?
תודה מראש!
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על הרגישות ועל האחריות.
שני כיוונים צריכים להיות ביחס למקרה המצער הזה:
ביחס לעבר, כלל הוא בדיני ריצוי ופיוס כי יש נקודת מוצא, ויש מצבים שבהם אין אנו פועלים לאורה, אם יש סיבות טובות. נקודת המוצא היא לבקש את סליחתו של הנפגע, לקבל אותה, ועל ידי כך לנקות את המעשה הפוגע. עיקרון זה מופיע בין בהלכות ערב יום הכיפורים, ובין בדברי המשנה בנושאי החובה לפייס גם לאחר תשלומי נזקי גוף, אם פגענו בגופו של אדם. ולכן, הטוב ביותר הוא לדבר איתה ישירות, להביע את הצער על מה שקרה, להסביר למה לא אמרת זאת מלכתחילה, וכדו'.
ברם, כפי שכתבת, רק אם ההערכה היא שהתהליך הזה לא יוביל למשהו טוב, כי אם להפך, אזי נכון לא לפתוח את זה. כל זה ביחס לעבר.
כמובן שתהליך התיקון צריך להיות מכוון גם כלפי העתיד.
לקבל על עצמך שבצומת הבאה שבה יהיה פיתוי גדול שלא לומר את האמת כפי שהיא, את תהיי מוכנה, ותעמדי בניסיון הגדול. כך ייוצרו צמיחה ותיקון מתוך הדברים עצמם.
כל טוב ויישר כוח.