שאלה
שלום כבוד הרב,
יש לי אחות צעירה ממני בכשנתיים וחצי.
מאז ומעולם לא הסתדרנו. למעשה יש לי קרע באוזן בחור של העגיל מכיוון שהיא משכה את העגילים שלי בשעת מריבה כשהיינו ילדות.
בכל שנות הילדות אחותי סבלה מקשיי למידה ואני לעומתה הצלחתי מאוד. בנוסף הקשר שלי עם אמא שלי היה קרוב מאוד ושלה פחות.
לכל אורך השנים אחותי סרבה לדבר איתי, סרבה לעזור במטלות הבית ולמעשה השאירה אותי עם כולן. יותר מזה היא אף הייתה מלכלכת את הבית ולא מנקה אחריה גם כשבדיוק סיימתי לנקות ומשאירה לי זבל לנקות אחריה. כשהתעמתתי איתה בנושא הייתה אומרת שהיא תנקה מאוחר יותר. היה לה מנהג לעבור בדיוק כשסיימתי לשטוף את הרצפה והיא עוד רטובה.
זה היה גורם לי צער גדול לראות עבודה קשה של ניקיון של שעות נמחקת ברגע אחד. לא משנה כמה דיברתי איתה על זה היא מעולם לא ניסתה לשנות את דרכה. מעולם לא סייעה במטלות הבית.
בימי שישי הייתה נוהגת לבלות או להסתגר בחדרה.
יום אחד אמא שלי חלתה ולאחר מכן נפטרה בדמי ימיה. בעקבות זאת נכנסתי לדיכאון כבד של כעשור שבו הייתי בוכה כמעט מדי יום. הייתי שבר כלי.
בכל אורך התקופה שאימי זכרונה לברכה הייתה חולה אחותי מעולם לא ניסתה להתחשב בי.
לאחר שאימי נפטרה נראה שמצבה הנפשי של אחותי היה טוב. היא התחתנה כשנה לאחר מכן.
מהרגע שאימי זכרונה לברכה נפטרה אחותי כאילו ניצלה את המומנטום. התעמרה בי ככל יכולתה. השפילה אותי וממש הסיתה את כל בני הבית נגדי. תקופה ארוכה החרימו אותי כל בני המשפחה ובכלל זאת אבא שלי.
מהרגע שאימי זכרונה לברכה נפטרה ועד שאחותי התחתנה ויצאה מהבית אני סבלתי ממנה קיטונות של צער. בשלב מסוים איבדתי את החשק לחיות ונשלחתי לטיפול פסיכולוגי. במסגרת הטיפול עלה הנושא של המשפחה והפסיכולוגית הציעה שננסה לעשות גישור. זימנו את כל המשפחה לגישור ואף אחד מהמשפחה לא היה מעוניין להתגשר איתי. הפסיכולוגית שוחחה איתי לאחר מכן והגיעה לשתי מסקנות- אחותי מקנאה בי, ואם היא לא מעוניינת להתגשר אזי אין מה לעשות. אפשר לעבוד רק עם מי שרוצה.
מאז ועד היום קשה לי מאוד עם אחותי. אני ממש לאחרונה יצאתי מתקופה ארוכה של דיכאון ואני עדיין מתמודדת איתו. אחותי מדברת אלי עד היום בצורה מבזה. אם זה בטון הדיבור ואם זה בפקודות. אחותי הקטנה ממש פוקדת עלי לעשות או להמנע מלעשות דברים באופן תדיר. זה למעשה עיקר השיח בינינו. זה ממש מזיק לי נפשית.
הדבר מתעצם לאחר שאחותי נישאה וכעת יש לה בעל שגם הוא אדם בעייתי מאוד וחם מזג. הוא כמובן תומך בה במעלליה הרעים ואני מרגישה לבד במערכה. (אני לא התחתנתי עד היום בעיקר בגלל מצבי הנפשי עד עכשיו).הוא גם כמובן מתמודד עם סוגיות של יצר שמעמידות אותי בכעס ובמבוכה ובכלל הייתי שמחה שהוא יתרחק ממני ולא יצור איתי קשר עין או דיבור.
הקשר שלי עם אחותי מעיב על מצבי הנפשי. אני ממש מתקשה לתפקד וקל וחומר להתחתן ולהשקיע בזוגיות ובקשר רציני. אין יום שאני לא נזכרת במשהו שהיא אמרה לי או התנהגה כלפי ואני מתמלאת עלבון וכעס.
מה ניתן לעשות?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כפי שהפסיכולוגית שלך הסבירה - זה סיפור של קנאה עמוקה מאוד. ההתנהגות העוינת של אחותך באה מתוך קנאה קשה. הפתרון של הפסיכולוגית גם הוא נכון - לקיים גישור.
אמנם ניסית להגיע לגישור ולא הצלחת. עדיין צריך לבדוק: האם אין דרכים נוספות שטרם ניסית אותם להביא את אחותך לגישור?
תחשבי על 'מתווכים' שיכולים לשכנע את אחותך להסכים לגישור: סבא או סבתא, אחים, דודים, חברים משותפים, שכנים, רבנים - רבניות...
צריך להסביר לאחותך שגישור חשוב לה לא פחות מאשר לך. הקנאה שלה מזיקה לה מאוד, כמו כל קנאה שמזיקה הכי הרבה למי שמקנא. צריך להיות לה עניין רב לקיים גישור כדי להסתלק מהקנאה.
אם היא בכל זאת תסרב לגישור ולפיוס, את צריכה להתחזק בעמדתך, לומר לעצמך: 'עשיתי הכל כדי להתפייס'. מנקודת מוצא זו תגבילי את הקשר עם אחותך באופן שהוא לא יפגע בך. אם המפגשים איתה ועם בעלה לא טובים לך, את צריכה לצמצם אותם: להפגש פחות פעמים ולקצר כל פגישה, לסיים אותה יותר מהר. את צריכה להשתחרר מההשפעה הרעה שלה עליך בכל הדרכים. ליווי מקצועי יכול להדריך אותך כיצד להתקדם אל העצמאות שלך.
בהצלחה!