שאלה
שלום כבוד הרב,
תמיד שאני מסתכל על חלקי התשובה ובמיוחד על נוסח הרמב"ם אני תמיד התקשיתי להבין את החלק השלישי מבחינת הניסוח - לקבל לא לעשות את הדברים לעולם (לשון הרמב"ם: "ולעולם איני חוזר לדבר זה"...). לא מבחינת עזיבת החטא שהרי זה ברור להשתדל שלא לחזור עליו, אלא איך אפשר לומר או לקבל על עצמי *לעולם לא* וכו', אני מבין שזה לא נקרא אחטא ואשוב - כי מדובר בתשובה לאחר החטא, אבל למילה:" קבלה" ולכל שכן המילה" לעולם" - ישנה משמעות. משמעות מחייבת. אני תמיד אמרתי שאני *רוצה* לעולם לא לחזור על חטאים וכו' , כי לא העזתי לומר את המילים "ולעולם לא אחזור". מי מבטיח שלא? הרי אנחנו אומרים במפורש ביוה"כ שאיננו יכולים לומר לעולם לא כי היצר הוא מאש ואנחנו בשר ודם, וללא סיעתא דשמיא אין אנו יכולים לו.
האם ניתן לומר את המילים הללו בוידוי כמו שהן? האם כשנופלים שוב לא עוברים על הקבלה ויש לזה השלכות? מה דין של עבירה על הקבלה עם מילים מוחלטות אלו?(כמו שעל עבירה על נדר יש השלכות וכדו')
אשמח לתשובה מרחיבה.
תשובה
שלום וברכה
אף אני איני מבין את דברי הרמב״ם.
וקשה גם לדעת את מקורו.
ובשל העיקרון הגדול של ״דובר שקרים לא יכון נגד עיני״ איני יכול לומר דברים אלה בווידוי.
ועל כן, איני אומרם כפי שהם.
אבל גם לא מתעלם מהם, אלא כפי שהצעתי בדבריך: אני מקבל על עצמי לנסות בכל מאודי לא לעשות זאת שוב.
כך נראה לי שראוי לנהוג.
כל טוב