שאלה
שלום כבוד הרב,
איך מצליחים לשלב את התחושה של אהבת השם עם התחושה של יראת השם? הרי מתי שאני מרגיש אהבת השם באופן גדול אני מרגיש תחושה כזאת של דבקות וחיבור כזה שאין לי מושג להרגיש, אבל מאידך גיסא, התחושה של היראה, בין אם יראת העונש ובין אם יראת הרוממות, היא תחושה כל כך שונה, תחושה של כמה שאני רחוק, ואני לא מבין איך אני אמור לשלב בין שתי התחושות הללו, האם בזמנים מסוימים אני צריך להדגיש יותר אהבת השם ובזמנים מסוימים יותר יראת השם, או שיש איזו תחושה משולבת כלשהי?
תודה מראש, דביר.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה המעצימה.
כשאנו מבקשים לעצב את העולם הפנימי שלנו אין לנו דרך אחרת מאשר להתנסות.
להתנסות באפשרויות השונות, לקרוא את עצמנו היטב, ולראות מה מפעם בתוכנו ומה מצליח לחולל תנועה נפשית משמעותית.
והדבר נכון גם ביחס לסוגיה שאתה עוסק בה.
אפשר שהדרך הראויה היא "רצוא ושוב", כפי שכתבת, כלומר: תנועה מתמדת בין אהבה ויראה, וכשאהבה מדברת בתוכנו אנו נמשכים ומשתוקקים, ואז היא מפנה את מקומה לתנועת "שוב" (בחולם) ביראת אלוהים ועמידה מרחוק, וחוזר חלילה.
ואפשר שדרך אחרת היא שתבנה אותך, כשהיא מניחה שניתן לכונן תחושה כפולה, ואפילו סותרת. ההלכה אומרת לדוגמה כי בשעה שנפטר אביו של אדם הוא מברך "דיין האמת", ואם הוא השאיר לו ירושה גדולה הוא מברך באותה עת "הטוב והמטיב". בכך מלמדת ההלכה כי אנחנו מסוגלים לחוש שתי תחושות סותרות במקביל, ושתיהן מפעמות בנו. לפיכך, אפשר להתנסות בתחושה כפולה של אהבה ויראה כאחד.
ובוודאי יש עוד דרכים נוספות.
ועל ידי ההתנסות באפשרויות השונות אנו למדים את מה שיכול להיות בתוכנו, ולבטא את שתי התחושות העמוקות.
כל טוב ויישר כוח