שאלה
שלום,
לפי מה שהבנתי, לכל הלכה / מצווה יש טעמים נסתרים, סוג של קוד אלוהי שבא לידי ביטוי בהלכות / מצוות.
הסיבות הן לא טעמי המצוות (או לפחות, לא רק טעמי המצוות), ואפשר הרבה פעמים לסתור את הטעמים.
למשל - אם ציצית זה לטעמי זכירה, אפשר לזכור יותר טוב אם יש צמיד על היד שכתוב עליו דברים שונים או שפעם בשעה להגיד כך וכך.
אם שבת זה לנוח אז יש כאלו שנחים יותר טוב בנסיעה לים. אם שבת זה לא ליצור אז לא ברור איך למשל לא להוציא גרעיני לימון מסלט נחשב יצירה לעומת הכנת הסלט שאינה נחשבת יצירה.
וכן הלאה במצוות רבות.
אז בהנחה שהקדמה זאת נכונה, איך אפשר בכלל להתחיל ולהתעסק בלימוד הלכות וקל וחומר בפסיקת הלכה, אם מישהו לא ברמה של להבין ולחיות
את הקוד האלוהי?
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה.
צריך לדייק ולכוונן חלק מההנחות שלה, ואז התשובה לשאלה זו תעלה מאליה.
אמת הדבר, שבשורש האלוהי של המצות הן אין-סופיות, ויש בהן טעמים נסתרים וקוד אלוהי שבא לידי ביטוי במצווה המעשית. הדבר לעתים מתאים לטעם המצווה, ולעתים הוא הרבה יותר גבוה ממנה, ויש רבדים רבדים ועומקים גדולים בכל מצווה ומצווה.
ברם, הקב"ה לא ציווה אותנו בתורתו לפסוק הלכה לאור הסיבות העמוקות האלה, שהן גלויות רק לו. הקב"ה ציווה עלינו לפסוק הלכה לפי הכלים שיש בידינו, שהם כלים של מחשבה מעשית. זהו חלק מהתפישה הכללית של מתן תורה, ושל העובדה כי משעה שהקב"ה נתן את תורתו לבני אדם ולא למלאכים – הכלים שהם פוסקים בעזרתם הלכה הם כלים אנושיים, המתאימים לשכלם ולהבנתם, וזה מה שציווה הקב"ה אותנו.
העיקרון הזה כל כך משמעותי עד שהרמב"ם פסק שאם יבוא נביא ויגיד כי ההלכה היא כך וכך – לא נשמע לו ולא נציית לפסיקת ההלכה שלו, כי אם נעשה את מה שעלה בשכלנו ובבית הדין שלנו.
בשל כך, לא נדרש מאתנו בפסיקת ההלכה לדעת את כל ההשתלשלות העליונה של המצוות, כי אם לפסוק בכלים האנושיים, במידות שהתורה נדרשת בהן וכדו'.
כל טוב