קושי בכיבוד הורים

בס"ד

שלום רב,

את מתארת מצב מאוד מיוחד הפוך(!) מהמקובל. את עומדת בניסיון אדיר, שיש בו שני מרכיבים קשים. ללא נשוא:

1. התהפך אצלכם היחס הטבעי שבין אמא ובת.

בטבע - האמא דואגת לבת שלה. בכל בית, האמא היא המבוגר האחראי שמנהל את הבית ותומך בילדים. אצלכם הכל התהפך: את נאלצת לקחת את תפקיד המבוגר האחראי בשעה שנסיבות החיים הטראגיות הפכו את אמך לחלשה, חסרת אונים שנעזרת בך ותלויה בך.

את עומדת בניסיון קשה מנשוא לכן כל ההתגייסות הנפלאה שלך לטובת אמך זוהי מצוות כיבוד הורים שאין כמותה.

נכון שבנסיבות הללו קשה לך מאוד מבחינה רגשית. אפשר בהחלט להבין זאת.

כדי לא להתמוטט מהעומס הרגשי האדיר המונח על כתפיך - הנפש שלך מצאה פתרון שהוא 'אדישות' רגשית שמאפשרת לך לשרוד את המציאות ההפוכה ולהמשיך לעמוד במשימה הקשה והכבדה המוטלת עליך - לשמור על החיים של אמך.

2. קושי נוסף הוא קושי מובנה כאשר מטפלים בפגועי נפש.

כאשר מטפלים ותומכים בבן משפחה שיש לו פגיעה גופנית - כמו בת שמטפלת באמא נכה (חס וחלילה) יותר פשוט לאסוף כוחות, מפני שהנכות ניכרת לעין - מתוך כך החמלה שלנו מתעוררת מיד.

פגיעת הנפש לא נכרת באופן גופני. בכל פעם שרואים את העליבות של פגוע הנפש מתעוררת תחושה שהוא 'עושה את עצמו' כאילו אם רק היה רוצה - היה יכול לחסוך את המצוקה שנופלת עלינו. את מציינת זאת במילים: "אני לא מצליחה להבין איך אפשר לא להתקדם בחיים".

כאשר אנחנו מטפלים בפגוע גוף מתעוררת בנו חמלה טבעית שמעניקה רצון וכוח לתמוך ולעזור.

הדבר הפוך כאשר מטפלים בפגוע נפש, מתעורר כעס ותרעומת: מדוע הוא לא מתפקד? מדוע הוא מזניח את עצמו והופך עלינו לנטל...

לכן הטיפול שלך באמך, פגועת הנפש, דורש ממך כוחות נפש אדירים.

הפתרון שאני נותן לך, לראות את כל החסד והתמיכה שאת מעניקה לאמך במצב המסובך שנפל עליך כנערה צעירה. לשמוח על כך שאת עומדת בניסיון. להבין שהניכור הרגשי שיש לך כלפי אמך הוא תגובה בריאה של הנפש שלך כדי שתוכלי להיות חזקה ויציבה עבור אמך.

רצוי שתקבלי תמיכה רגשית מקצועית (יועצת - פסיכולוגית - עו"סית, אפשר לקבל ברווחה, בקופ"ח או בבית ספר). במפגש מקצועי כזה תוכלי לקבל תמיכה והדרכה איך לאסוף כוחות ואיך להתמודד יותר טוב עם האתגר הקשה שהקב"ה הציב בפניך בגיל כל כך צעיר.

אני מעריך אותך מאוד ומברך אותך שד' יתן לך כוח להמשיך את מצוות כיבוד הורים שאת מקיימת במסירות נפש ממש.