תורה שבעל פה

שלום וברכה

נאמנים עלי דברי הרמב"ם בסוגיה חשובה זו, בהקדמה לפירוש המשנה.

אציג את דרכו העקרונית בשפה קצת ילדותית, אבל מבוארת היטב:

בפני ריבונו של עולם עמדו שתי אפשרויות. ראשונה בהן היא ללוות את התורה בהתגלות מתמדת, וכל אימת שתהיה לנו שאלה בהלכה – נזכה בנבואה ובהתגלות.

אפשרות שניה, שבה הוא פעל, הוא למסור את החמדה הגנוזה הזו לבני אדם, ולהסמיך אותם להיות הפרשנים של התורה שבכתב. גם אם לא יכוונו לכוונה המקורית של הקב"ה – הם יעשו את רצונו, שכן על דעת זה ניתנה התורה.

לאמור: גם אם נמצא צילום וידיאו ממעמד הר סיני, שבו ציווה הקב"ה במפורש להניח תפילין כחולות – אנחנו נניח תפילין שחורות, כי על דעת זה הוא נתן לנו את התורה.

ואנו פועלים כמידת יכולתנו. גם אם אין אנו מבינים את מהות המצווה המסוימת – אנו יודעים לקרוא את התורה, וללמוד אותה במידות שהתורה נדרשת בהן, ולהסיק את המסקנות המעשיות שאנו צריכים לעשות. אין מדובר בכלים ותיאוריות אלא בעשייה בפועל. ואנו מנסים להבין, כמידת יכולתנו, כי כאמור על דעת זאת הוא נתן לנו את התורה.

כל טוב