לאחרונה אני מתמודדת מעם שאלות על האמונה ביהדות

שלום וברכה

מסע האמונה שאת עוברת הוא מבורך.

במקום שיש שאלות – יש גם אפשרות לפרוץ פריצות חדשות, לטפס למרומים, ולהתקרב למקום הרבה יותר טוב. כמובן שבכל מסע יש גם סיכון של נפילה לתהום. אני מבין מדברייך כי את נמצאת במסע הזה, ומברך כי הוא יביא אותך למקומות טובים הרבה יותר.

בדרכים שונות התמודדו אנשי האמונה עם האתגר שאת עומדת בפניו. אני כמובן יכול להציע את דרכי בלבד, ואם תהיה טובה בעינייך – נוכל להמשיך.

כרקע, אשמח אם תקראי את מה שאנחנו יודעים על הקב"ה: https://www.ypt.co.il/3816

ומשם תראי את תפישתי: אנחנו יודעים רק את מה שהוא הציג בפנינו בתורתו. כל מה שמעבר לזה – אלו השערות. גם להשערות מקום נרחב מאוד בחיים שלנו, אולם לעולם יש לזכור כי מדובר בהשערות ולא בדברים וודאיים.

אני מעריך שלקב"ה לא איכפת מהזוטות האלה. אני מעריך שלקב"ה מאוד איכפת מאתנו. נטילת ידיים בפועל היא אכן עניין פעוט, אולם מקופלת בתוכה תפישת עולם מלאה שיונקת ממושגי הטהרה, מיחס מכבד לאוכל, מהכרה כי הידיים שלנו דומות לידי הכהן המקדש ומחקות את נטילת הידיים שבכיור הקדוש וכדו'. אני מציע לראות בכך זכות גדולה, כי משמעות האכילה או הקימה בבקר הופכת מפעולה טכנית בלבד לדבר מה מהותי.

אלו כמובן דוגמאות בלבד.

אני מסכים אתך בסדר ההסתכלות שלך. אכן, אהבה ורצון לנתינה, כמו גם מוסר והתנהגות של צדק והגינות – נמצאים בבסיס דברי הנביאים כיסוד העקרוני. אם זמנך בידך, אשמח אם תראי שיעור על כך:

כל זה הוא הוא הקומה הראשונה, והלוואי ונזכה בכך. כדאי לקרוא בספר הכוזרי את מאמר שני סעיף מח. על בסיס זה אנו בונים את הקומה השניה של קדושה וצניעות, וחלק מהמימוש שלהם הוא צורת הלבוש, של גברים ושל נשים. אלו קומות קומות שאנו בונים, והן לא סותרות האחת את השניה.

אהבת ה' אלינו מבוטאת בתביעות שהוא תובע מאתנו. כמו כל משפחה, שמהילדים תובעים הרבה יותר מאשר מהאורחים, וכמובן – גם מעניקים להם. כך כתב עמוס הנביא: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם".

בירורים אלה הם חלק מהמסע המבורך שאת עוברת בו, ואם תרצי להמשיך להרחיב בו – אשמח.

כל טוב