החודש השתים עשרה בשנת אבל

בס"ד

שלום רב,

במנהגי יום השנה, כמו במנהגים רבים אחרים, יש הבדלים בין אשכנזים וספרדים.

שולח כאן את המנהגים ליום השנה מתוך אתר של חברת קדישא חיפה

שליח ציבור ו"מפטיר" - לנוהגים להתפלל

בשבת שלפני יום השנה עולה האבל לתורה, ו"שומרים" עבורו את העלייה האחרונה, ה"מפטיר", כדי שיזכה גם בקריאת ה"הפטרה", המועילה לעילוי נשמת הנפטר. כן נוהג האבל לעבור לפני התיבה בקבלת שבת בליל שבת, וכן בתפילת מוסף של אותה שבת, לאחר שעלה ל"מפטיר" ול"הפטרה". האבל משמש שליח ציבור גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת, היא השעה שלפי המסורת הקבלית חוזרות הנשמות לגיהנום, היא השעה שלפי המסורת הקבלית חוזרות הנשמות לגיהנום, ותפילת הבן פודה את נשמות הוריו מעונש זה.

נר נשמה

ביום הזכרון מדליקים בבית הכנסת ובבית נר נשמה, שידלק במשך עשרים וארבע שעות. אין מכבים נר זה, גם אם עבר יום השנה, אלא מניחים אותו דולק עד שידעך מעצמו. האבל אומר "קדיש" בכל שלוש התפילות. לאחר שחרית ובין מנחה לערבית לומדים בבית הכנסת פרקי משניות, לעילוי נשמתו של הנפטר. נוהגים ללמוד את פרקי המשניות, הפותחים באותיות המרכיבות את שמו הפרטי של הנפטר. לאחר מכן נוהגים ללמוד ארבע משניות מתוך הפרק השביעי במסכת מקוואות, שראשיהן מרכיבות את המלה נשמה – "נפל" "שלושה", "מקווה", "הטביל".

מניין טוב

יש הנוהגים (כמו ב"שלושים"), ללמוד את פרק כ"ד ממסכת כלים, המכיל שבע-עשרה משניות הנותנות פתח לאופטימיזם ומאור: מניינן של המשניות בגמטריא "טוב", וכל משנה בפרק זה מסתיימת במלים "טהור" או "טהרוה".

פרקי זוהר ותענית

לאחר הלימוד אומר האבל "קדיש דרבנן". בקהילות של יוצאי עדות-המזרח נוהגים ללמוד ביום הזכרון פרקים מתוך הזוהר הקדוש. לאחר הלימוד המסתיים בליל יום הזכרון, עורכים סעודה, ואומרים תפילת "אשכבה לנפטר" ו"מי שבירך" לכבודם של בני הבית. יש הצמים ביום זה, ומכל-מקום ראוי להמנע מאכילת בשר ושתיית יין, ושאר דברים המענגים את הגוף.

מתוך: https://kdh.org.il/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA-40/