שאלה
שלום הרב
קורה לצערי דווקא אחרי מאורעות קודשים כמו משמר שבועות ומשמר פסח ובכללי בימי קדושה גדולים - מקרה לילה, לפעמים זה קורה כמה לילות ברצף ואני לא מבין למה זה קורה, אני לא מהרהר בנשים אני מתפנה לפני השינה, לא מעמיס באוכל לפני השינה, ישן על הצד, ובכל זאת זה קורה (מה שמפריע לי זה שזה קורה כמה פעמיים ברצף, כך שקשה לומר שזה בדרך טבעית...)
כיצד אני אמור להתייחס לזה?
(להיאשר אדיש אני לא יכול, שגם אם זה רק באונס עדיין השם גלגל על ידי חסרון שלא בדרך הבטע, למה?, זה מביא אותי לחשבון נפש מאוד מסיבי ואני לא מצליח בהכרח להצביע למה זה קורה על ידי (יש המון דברים אבל עדיין אני בן אדם שמועד ליפול) , "מגלגלין חובה על ידי חייב".)
תודה וחג שמח
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בנושאים אלו יש לרגש משקל גדול. אמנם אתה מציין שאינך מהרהר בנשים (ראוי להערכה עצומה!). אבל מתוך דבריך עולה שהמקרים הללו מאוד מאוד מטרידים אותך. אתה טרוד שלא יקרה לך מקרה לילה - ההרהורים הללו מעוררים אצלך את המקרה.
אתת מתאר תפיסה רוחנית שגם אם זה באונס, אתה אחראי לכך שד' מגלגל על ידך חסרון. אתה מוסיף לכך רגשי אשמה: "מגלגלין חובה על ידי חייב".
האשמת עצמך, חוסר הנכונות שלך לקבל את הדברים כ-'אונס רחמנא פטריה', כל אלו מביאים אותך לחשוש כל לילה ממקרה לילה - החששות הללו פועלים עליך באופן טבעי ליותר מקרה לילה, ולהתרגשות רבה מאוד מכל מקרה ומקרה.
הפתרון הוא להשתדל במה שבידך כפי שאתה עושה ("לא מהרהר בנשים אני מתפנה לפני השינה, לא מעמיס באוכל לפני השינה, ישן על הצד") ולהשאיר את גורלך בידי שמים בלי לקחת אחריות, וודאי לא רגשי אשמה. אולי תנסח בקשה על העניין בתפילת ערבית.
מביא לך כאן דברים ברוח זו מאת גדולים וטובים ממני:
בספר ’עלי שור‘ מדריך הרב שלמה וולבה, משגיח רוחני בישיבות ואיש תנועת המוסר, את בן הישיבה הצעיר המבקש את דרכו בעולם התורה, ש“אין להתעצבן או להיבהל ממקרי לילה“. לדבריו, בין אם מדובר בקרי שהגיע ב“אונס גמור“, ובין אם מדובר בתוצאה של הרהוריו של האדם, העצה היא אחת: לא לדאוג ולפחד, אלא להשקיע את עצמו - מתוך שמחה - בלימודיו. הרב וולבה מסביר שהקב“ה גזר ”כי מצד הטבע כמעט אין אדם הניצול מזה מלבד יעקב אבינו ואליהו ז“ל. מקרה לילה אינו מחלה ואינו מזיק, על פי רוב הוא בא בעקבות הרהורים, ולפעמים הוא אונס גמור הבא בעקבות חלישות הגוף וכד‘, והסימן כי אז הוא בא בלי חלום. אין לדאוג על ראיית קרי ואין לפחד מזה. אין לנו אלא ללמוד תורה בשמחה, וכמו שאמר ר‘ יהודה בן בתירא לההוא תלמיד שהיה מגמגם וקורא שהיה בעל קרי: ”בני, פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה“. במקום נוסף, במסגרת אגרת שכתב הרב וולבה ”לאחד שנכשל בחטא“, הוא ממליץ להתעלם מן העניין לחלוטין. וזה לשונו: ”ידידי היקר, הפסק לחפש בספרים מה שמדברים על אותו חטא, ומה שכבר רשמת לך – תגנוז. היצר המביא לחטא זה הוא כה ערום, שכל מחשבה על החטא, ואפילו מחשבה של חרטה ותשובה, עלולה לגרות שוב את היצר לעבור. אי לזאת, צריך ללכת בדרך הפוכה... צריך לשכוח מהחטא! וזאת – על ידי שתשקיע עצמך בלימוד ותשתדל לחדש, ודוקא בשמחה.
הרב וולבה מדריך את השואל שגם במקרה שהוא ייכשל שוב בעתיד עליו להמשיך ולהתעלם, ולשכוח את הנכתב בספרים ביחס לחומרת העוון: ”אל תחשוב על זה ואל תשים לב! תדחה כל מחשבה על זה, ובפרט היזהר מייאוש! רק זה רוצה היצר: להפיל את האדם ליאוש, וזאת אל תתן לו! תלמד הלאה, ובשמחה, כאילו לא קרא כלום!“ ” עוד זאת: תשכח מה שראית בספרים על העונשים וקושי התשובה וכו‘, רק עי‘ בסידור הגר“א... והדברים שתמצא שם הם ינהיגו אותך“ אגרות הגר“ש וולבה ח“א .
הרב וולבה התכוון לדברים המובאים בחיבור קטן המתאר את הנהגות הגר“א ותלמידו ר“ח מוולוז‘ין שמצורף לעיתים קרובות להדפסות סידור ’אשי ישראל‘ ונקרא ’כתר ראש‘, שמובאת שם התשובה שנתן הרב חיים מוולוז‘ין לאדם שנכשל ”בעון קרי כמעט בפשע רחמנא ליצלן“, והיא ש“כשעוסק בתורה אינו צריך לדאוג כלל“. והוסיף שכאשר שאל בעניין זה את רבו הגר“א, הגאון ענה לו שעל אף שספרי המוסר החמירו בעניין מאוד, וכתבו שעל עוון זה ”צריך לסבול יסורים קשים ומרורים כמות, ואין תקנה כי אם במיתה ממש“ - מכל מקום התורה מצילה את האדם מן הייסורים ומאריכה את שנותיו: ”בתיקוני זהר נמצא דבר טוב למבין, שכתב בתיקון כ“א וכ“ב ’אבל אורייתא אורך ימים בימינה‘ כו‘ ’שמצלת מן המיתה... ומן היסורים הקשים כמיתה. והספרי מוסר לא הביאו זאת“. לדעת הגאון דברי הזוהר על כך שהעיסוק בלימוד התורה מתקן את פגם הברית צריכים לעמוד ביסוד ההתייחסות החינוכית לנושא.
מתוך מאמר של הרב ד“ר יצחק אבי רונס ממליץ לך לעיין: http://www.daat.co.il/daat/mishpach/mini/rones.pdf